פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בג"ץ
1011/07 - ז'
בפני:
כבוד הרשם יגאל מרזל
העותרים:
1. ילנה לובקו
2. דמיטרי סקובלב
3. שמחה לובקו
4. האיגוד העולמי ליהדות מתקדמת
5. יעקב לובקו דמיטרייביץ
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הפנים, משרד הפנים
2. שר החוץ, משרד החוץ
בקשה לפסיקת הוצאות
החלטה
1.
לפני בקשה מטעם העותרים לפסיקת הוצאות בגין ההליך שבכותרת. עניינה של העתירה (מיום 1.12.07) בבקשת העותרים כי המשיבים יעניקו להם אשרות עולה ואזרחות מכוח חוק השבות, תש"י – 1950. זאת, לאור הליך הגיור שעברו העותרים
במסגרת קהילה יהודית ברוסיה. ביום 15.1.09, ועוד טרם הגשתה של תגובה מטעם המשיבים, הגישו הצדדים בקשה בהסכמה למתן תוקף של פסק דין להסדר מכוחו יעניק המשיב 1 לעותרים אשרות עולה ואזרחות ישראלית בהגיעם ארצה. ביום 18.1.09 הורה הרכב בית משפט
זה על מתן תוקף של פסק דין להסכמות אלו כאמור ועל מחיקת ההליך שבכותרת. נותר עניין ההוצאות.
2.
בבקשה לפסיקת הוצאות מיום 2.2.09, טוענים העותרים כי הסעד שניתן לבסוף בא רק בעקבות הגשת העתירה. כמו כן, טוענים העותרים כי ההליכים שטרם הגשת העתירה מוצו כראוי. זאת, לאחר שהעותרים פנו מספר פעמים רב ובהזדמנויות חוזרות למשיבים לצורך הסדרת אשרות העולה והאזרחות מתוקף הליך הגיור שעברו במדינת המוצא - פניות אשר לא נענו. המשיבים, בתגובתם, הותירו את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט. עם זאת צוין בתגובה, כי העיכוב בטיפול בפנייתם של העותרים בא, בין היתר, לאור ספק שעלה בכל הנוגע לאמינות מסמכי הגיור שהוגשו על ידי העותרים. ספק זה דרש בחינה זהירה של מסמכי הגיור, במהלכם אף נתקיים לעותרים שימוע בשלהי 2008, בו אף העותרים לא כפרו בכך שהמסמך אינו אמין, אולם בסופו של דבר הוחלט להעניק לעותרים את הסעד המבוקש.
3.
לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין, נחה דעתי כי דין הבקשה לפסיקת הוצאות כנגד המשיבים בהליך זה - להתקבל. הכללים לעניין חיוב בעל דין בהוצאות נקבעו בפסיקה (ראו בג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217 (1993)). על פי כללים אלו יש לבחון האם היה צידוק בהגשת העתירה; אם לא הזדרז העותר בפניה ל בית המשפט ומיצה הליכים; אם היה שיהוי בהגשת העתירה, והאם עצם הגשת העתירה הובילה לקבלת הסעד. מהחומר שהונח לפני, ונוכח עמדת המשיבים, קביעתי היא כי אכן העותרים עמדו בנטל המוטל עליהם בנדון. העתירה הוגשה רק לאחר שמוצו הליכים במשך זמן ניכר בלא שבא מענה לפניות חוזרות ונשנות. במובן זה, ובייחוד נוכח מתן הסעד בסופו של יום, ניתן גם לקבוע כי הגשת העתירה היתה מוצדקת. כמו-כן, העותרים עמדו בנטל להראות כי הגשת העתירה הובילה לקבלת הסעד, בייחוד שעה שקודם להגשת העתירה העניין לא הוסדר באין טענה נוגדת מטעם המשיבים בנדון. לבסוף, מוכן אני להניח כי היה ספק באשר לאמינות המסמך הקשור בהוכחת היהדות. עם זאת, לא מצאתי בנתון זה טעם מספיק שלא לפסוק הוצאות במקרה זה או להפחיתן. הספק באשר לאמינות המסמך עלה עוד קודם להגשת העתירה וכמסתבר, העותרים מסרו עמדתם בנדון בשגרירות ישראל במוסקבה עוד בחודש ינואר 2006. עיכוב ההכרעה בעניין עד כדי הגשת עתירה בחודש פברואר 2007, שימוע נוסף בשלהי 2008 ומתן סעד בתחילת 2009, אינו מצדיק עוד כשלעצמו אי חיוב בהוצאות. כך, בייחוד, שעה שלא עולה מן החומר שלפני כי העותרים פעלו בחוסר נקיון כפיים זה או אחר אלא שלכל היותר קיימת בעיה באמינותו של מסמך; כך, בייחוד, שעה שבקשת העותרים נסמכה מלכתחילה לא רק על יהדות סבה של העותרת הקשורה במסמך, אלא על יסוד יהדות מכוח גיור. התוצאה היא אם כן כי קם בסיס בדין לחיוב המשיבים בהוצאות העותרים.
4.
אשר לשיעור החיוב, הרי שיש ליתן הדעת לסיום ההליך בלא צורך בקיום דיון. עם זאת, אין גם לכחד כי מתן הסעד לא בא תוך זמן קצר למן הגשת העתירה אלא בחלוף קרוב לשנתיים ימים. בנסיבות אלו ולאחר עיון בעתירה עצמה על פרטיה, נקבע בזאת כי המשיבים ישאו בשכ"ט עו"ד של העותרים בסך של 7500 ₪. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.
ניתנה היום, י"ג באייר
תשס"ט (7.5.2009).
יגאל מרזל, שופט
ר ש ם