בג"ץ 1012/01 קזאייה אבו-בלילאת נ. השר לבטחון פנים

בעתירה זו מבקשים העותרים כי נורה למשיב 2 לנמק מדוע הוא מסרב להיענות לבקשתם לאיחוד משפחות.

מהעתירה עולה כי המשיב דחה את בקשת העותרים לאיחוד משפחות ביום 1.12.99 וזאת בנימוק של "ריבוי נשים - גירושין פיקטיביים". העותרים הגישו את עתירתם ביום 8.2.2001, כשנה ושלושה חודשים לאחר שנדחתה בקשתם. הם צירפו לעתירתם מסמכים שונים המעידים לכאורה על כך כי מרכז חייהם בישראל וכי העותר 2 התגרש מאשתו הראשונה, אשר נותרה להתגורר ברצועת עזה. עוד טוענים העותרים כי אחת מבנותיהם, אימאן, נרשמה בטעות כבתה של אשתו הראשונה של העותר 2, אך לאמיתו של דבר היא בתה של העותרת והיא גרה עם העותרים בתחומי מדינת ישראל.

מתגובת המדינה לעתירה עולה כי חלק מהמסמכים שצירפו העותרים לעתירה מעולם לא הוגשו למשיב 2. לדברי המשיב, אף הטענה כי הבת אימאן היא בתה של העותרת לא הובאה בפנייה מוקדמת למשרד הפנים והיא סותרת את הרישומים שבמשרד. עמדת המדינה היא כי ההחלטה הדוחה את בקשתם של העותרים לאיחוד משפחות היתה סבירה ועניינית בעת שניתנה. עם זאת, בהתחשב בכך שהעותרים העלו בעתירתם טענות חדשות וצירפו לעתירה מסמכים חדשים אשר מעולם לא הוצגו למשיב, עמדת המדינה היא כי על העותרים לפנות למשיב בבקשה מתאימה בצירוף המסמכים שברשותם ובמידת הצורך יזומנו העותרים לשימוע.

נוכח האמור בתגובת המדינה לעתירה, דין העתירה להידחות על הסף מחמת היותה מוקדמת. על העותרים למצות את ההליכים הנוגעים לבקשתם לאיחוד משפחות ולהציג בפני המשיבים את כל המסמכים שברשותם התומכים, לטענתם, בבקשה. אנו מניחים כי המשיבים ימנעו מלגרש את העותר 2 עד לתום הדיון בבקשה, והעותרים יוכלו לשוב ולפנות לבית משפט זה אם יהיה צורך בכך, לאחר שימוצו ההליכים, כאמור.

אשר על כן, העתירה נדחית.