בג"ץ 10160/01 עזריאל כהן נ. נציבות שירות המדינה

1.המערער שירת כעובד מדינה משנת 1972 במשרד הרישוי בחולון בתפקיד רב בוחן טכני. במסגרת תפקיד זה היה המערער מוסמך להפנות כלי רכב שרשיונם נפסל מסיבות שונות לקבלת אישור מחודש מהגורמים המוסמכים. המערער הואשם בביצוע עבירות רבות של לקיחת שוחד והועמד לדין בבימ"ש השלום בתל-אביב-יפו (ת"פ 7502/00).

2.לפי כתב האישום המתוקן בו הודה המערער לאחר הסדר טיעון, קיבל המערער שוחד משני מתווכים שונים. בעשרות מקרים שולמו לו סכומים קטנים יחסית, על מנת לזרז הרישום של שינוי מבנה במספר כלי רכב. בתאריך 5/12/00 הורשע המערער בבית משפט השלום בתל-אביב יפו לפי הודאתו בעבירה של לקיחת שוחד לפי סעיף 290 לחוק העונשין. בגזר הדין (מיום 7/1/01) אמר בית המשפט כך:

"אין צורך להרבות במילים על מנת להדגיש את החומרה הרבה שבעבירת השוחד אשר פוגעת באמון הציבור בעובדי הציבור ויש לה פוטנציאל של פגיעה חמורה בתפקוד רשויות המדינה כתוצאה ממעשיהם המושחתים של העובדים בה".

בית משפט השלום גזר את דינו של המערער ל - 15 חודשי מאסר מהם 5 חודשים בפועל, שירוצו בדרך של עבודות שירות.

3.לאחר שבית המשפט גזר את דינו של המערער, הוא הועמד לדין משמעתי בפני בית הדין למשמעת של עובדי המדינה. בית הדין הרשיע את המערער בעבירות משמעת לפי סעיפים 17 (3), (4) ו-(6) לחוק שירות המדינה (משמעת) התשכ"ג-1963. בבואו לגזור את דינו של המערער ציין בית הדין כי התחשב בין היתר בנסיבותיו האישיות, והטיל על המערער אמצעי משמעת אלה:

א) נזיפה חמורה

ב.פיטורין מתאריך 1/12/01

ג.פסילה משירות המדינה עד גיל 55, שלאחריה יהא זכאי המערער לקצבה.

יודגש, כי בית הדין קבע כי משכורתו הקובעת של המערער תחושב לפי משכורתו כ עובד מושעה .

ד.למערער ישולם 80% מהמענק לפי סעיף 22(א) לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970.

ה.הורדה בדרגה - בהגיע המערער לגיל 55 יורד בדרגה אחת וזאת לתקופה של שנה אחת.

4.הערעור הופנה כנגד חומרת אמצעי הענישה שהוטלו על המערער. בטיעוניו בכתב, טען בא-כוח המערער כי בית הדין החמיר באמצעים שהטיל עליו יתר על המידה ולא התחשב בנסיבות ביצוע העבירה, בנסיבותיו האישיות הקשות ובהשלכות ההרשעה הפלילית על עתידו. המערער אף פנה בבקשה לאשר לו לעבוד כבוחן רכב או כמורה לנהיגה.

בעת הדיון בפניי, הודיע בא-כוח המערער כי אינו מפנה את ערעורו כנגד הפיטורין, אלא כנגד הפגיעה בגימלה. בא-כוח התביעה מצידו קיבל על עצמו לבחון מחדש את עמדת התביעה ביחס לגובה הגימלה. לאחר הבירור האמור, הגיעו הצדדים לידי הסכמה לתיקון גזר דינו של ביה"ד המשמעתי. כפי שעולה מהודעה שהוגשה לבית-משפט זה ביום 17.2.02, הצדדים הסכימו כי המערער יפוטר מעבודתו, וייפסל משירות המדינה עד הגיעו לגיל 55; עוד הסכימו הצדדים כי קצבת המערער תשולם לפי משכורתו הקובעת עובר למועד השעייתו . בנוסף, הסכימו הצדדים על תשלום המענק לפי סע' 22 לחוק שירות המדינה (גמלאות) בשיעור של 80%. לאחר גיבוש ההסכמות כאמור, טענתו היחידה של המערער נוגעת לקביעת בית הדין כי יורד בדרגה אחת למשך שנה אחת עם הגיעו לגיל 55. בעניין זה טען המערער כי משכורתו נפגעה אף קודם לאמצעי המשמעת, שכן עד השעייתו בתאריך: 5/4/00, לא קיבל כל שכר במשך תקופה של חמישה חודשים. בנוסף, חזר המערער וציין את נסיבותיו האישיות הקשות ואת העונש שהושת עליו בהליכים הפליליים שהוזכרו לעיל. מנגד טענה המשיבה כי בית הדין הקל עם המערער בהתחשב בנסיבותיו האישיות, וקבע אמצעי משמעת קלים ביותר בהתחשב בחומרת עבירת השוחד. לטענת המשיבה אין להקל עם המערער עוד ויש לדחות את ערעורו.

7.בית משפט זה חזר והדגיש את חומרתה של עבירת השוחד, והשפעתה הקשה על השירות הציבורי. די להזכיר את האמור בעש"מ 5/79 פרקליט המדינה נ' יוסף אסא , פ"ד ל"ג(3) 665, שם קבע ביהמ"ש:

"אין צורך לחזור ולהרבות במלים עד כמה מזיקה והרסנית עבירת השוחד, המשחיתה את המידות בשירות הציבור ופוגעת באימון ההדדי בתוך ציבור עובדי המדינה, בינם לבין עצמם, ובאימון אותו צריך הציבור הרחב לרחוש לאלה שהופקדו על משרתם, כדי לשרתו. קולא מופרזת בנקיטת אמצעים משמעתיים יש בה כדי לסכל מטרתו של הדין המשמעתי אשר יעילותו מותנית בכוחם המרתיע של האמצעים הננקטים במסגרתו. אין פירושו של דבר כי בית-הדין צריך להתעלם מן הנסיבות האישיות של האדם העומד לפניו, אך מול אלה צריך גם להינתן משקל נאות לאינטרס הציבורי, ובין היתר לנזק הרב הנגרם לשירות המדינה ואף לתדמיתה של המדינה על-ידי אלה מבין עובדי הציבור המועלים באימון אשר ניתן בהם."

נוכח אופיה החמור של עבירת השוחד, הרי אמצעי המשמעת שהושתו על המערער אינם חמורים כלל ועיקר. בית הדין התחשב בנסיבותיו הקשות של המערער, ונמנע מלהטיל אמצעי משמעת חמורים. החלטתו לפסול את המערער משירות המדינה לתקופה מוגבלת בלבד, ולהעניק למערער את חלק הארי מהמענק בנוסף לקצבה, מלמדת על התחשבות בית הדין בנסיבות הייחודיות של המקרה. בוודאי שעונשו של המערער אינו חמור יתר על המידה, בהתחשב בהסכמת המדינה שפורטה לעיל. לעניין בקשתו של ב"כ המערער בפניי לאשר למרשו לעבוד כבוחן רכב או כמורה לנהיגה, הרי שאין עניין זה בא בגדר הליכי המשמעת, וההליך שבפניי אינו המתאים לכך.

לפיכך בכפוף לאמור בדבר הסכמת המדינה לעניין שיעור הגימלה הערעור נדחה.