בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 10190/02
בפני:
כבוד השופט א' מצא
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט י' אנגלרד
העותרים:
1.בנימין (בן יצחק) רביזדה
2.דור חן מסחר בע"מ
3.ד.ח.ע. בר בע"מ
נ
ג
ד
המשיבים:
1.כבוד השופט אורי שהם – בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
2.פרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה)
3.גב' אלה רובינק - עו"ד פרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה)
4.גב' טלי נג'רי - עו"ד פרקליטות המדינה
עתירה למתן צו-על-תנאי
בשם העותרים:
עו"ד א' רון
פסק-דין
השופט א' מצא:
בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו הוגש כתב אישום נגד העותרים, המייחס להם (יחד עם אחר) עבירות שעיקרן גניבה, זיוף, החזקת מקום למשחקים אסורים, הלבנת הון ועבירות מס המתייחסות לשנים 2000-1999. כשנה קודם לכן הואשמו העותרים 2-1 בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בעבירות מס, המתייחסות לשנות המס 1998-1995. בא-כוח העותרים פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה כי יצרף את כתבי האישום יחד ויאחד את הדיון בהם לפניו, וזאת לפי סעיף 90 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. נימוקו העיקרי היה קיום חפיפה חלקית בין חומר הראיות בשני התיקים ביחס לחלק מן התקופות הנדונות בכל אחד מהם. לטענתו, "ברור כי הבקשה באה למנוע עיוות דין [מהעותר 1]" וכי "איחוד הדיון יחסוך מזמנם של בית המשפט והצדדים". בתגובת המדינה לבקשה זו נטען, כי מבחינת סדרי הדין, מקום שכתבי האישום הוגשו בבתי-משפט שונים, אין אפשרות לצרפם לפי הסעיף האמור; וכי מן הבחינה העניינית, הראיות והסוגיות העובדתיות המתעוררות בשני התיקים הן שונות.
שופט בית המשפט המחוזי א' שהם, הוא המשיב 1 לפנינו, ראה לדחות את בקשת העותר בהפנותו לנימוקי המדינה בתגובתה. העתירה שלפנינו מכוונת כנגד ההחלטה הדוחה את הבקשה לצירוף האישומים. יצוין עוד, כי לאחר דחיית הבקשה, הגיש בא-כוחו של העותר בקשה נוספת לביטול ההחלטה ולקיום דיון בבקשה במעמד הצדדים. בית המשפט דחה את בקשתו וקבע כי דיון נוסף אינו נדרש לאחר שכל החומר הרלוונטי נפרש בפניו.
בעתירה שלפנינו מבקשים העותרים את התערבותנו בהחלטת בית המשפט המחוזי. דין העתירה להידחות. לבד מהיותה חורגת מגדר סמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק הקבועה בסעיף 15(ד)(3) לחוק-יסוד: השפיטה, יש בעתירה משום ניסיון להשיג בדרך של "מעין-ערעור" על החלטת ביניים במשפט פלילי. טענת העותרים שניהולם הנפרד של המשפטים יגרום להם עיוות דין נטענת בעתירה בעלמא, מבלי שמובא כל נימוק לביסוסה. קל וחומר שאין העתירה מניחה כל תשתית שיש בה כדי להביא את עניינו של העותר בגדר אותם מקרים חריגים, העשויים להצדיק את התערבות בית המשפט הגבוה לצדק בדרך ניהולו של משפט לפני בתי המשפט הכלליים (ראו בג"ץ 583/87 הלפרין נ' כבוד סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים , פ"ד מא(4) 683).
העתירה נדחית.
ניתן היום, כ"ט בכסלו תשס"ג (4.12.02).
ש ו פ
ט ש ו פ ט
ת ש ו פ ט