בג"ץ 10192/08איתי פורמן נ. היועצת המשפטית לכנסת

השופט א' רובינשטיין:

א.

בעתירה זו - שהוגשה ב-2.12.08 - קבל העותר על שפניותיו אל היועצת המשפטית לכנסת בנושא גביית חובה של מפלגת "חץ" לצורך השבת מקדמה שקיבלה למימון הבחירות לכנסת ה-17 לא נענו. פנייתו הראשונה היתה ב-2.9.08 ותזכורת נכתבה ב-31.10.08, וכן פנה במענה קולי.

ב.

בתגובת המשיבה מיום 14.1.09 נאמר, כי ביום 29.12.08 הגישה הכנסת לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה כנגד מפלגת "חץ" בעניין האמור. עוד נאמר, כי היה זה מהלך חריג שלא ננקט בעבר, וכי הכנסת פעלה בעניין זה עוד מכבר, ונעשה מאמץ מצדה להסדיר את הנושא ללא הליכים משפטיים. סוף דבר שהתגבשה במחצית השניה של 2008 החלטה להגשת תביעה, ועל כן הוגשה התביעה כנגד "חץ" כאמור. נמסר, כי תביעה שהוכנה נגד מפלגת "שינוי" בה חבר העותר טרם הוגשה, וזאת מתוך בקשת יו"ר המפלגה לבחון אפשרות הסדר מחוץ לכתלי בית המשפט. על כן, כך נטען, מכתבי העותר נשלחו בעיצומו של תהליך שהלך ונבנה בנוגע להגשת התביעות (יצוין כי לעניין דומה עתרה עמותת "אומץ" בבג"צ 10858/08).

ג.

בעקבות תגובה זאת הודיע העותר כי מסכים הוא שהעתירה נתייתרה, אך מבקש הוצאות, גם בטענה שהעתירה והחלטת בית המשפט בגדרה להורות למשיבה להשיב, תרמו להגשת התביעה בפועל. נטען כי העותר לא זכה לתשובה או לאישור על מכתביו מאת המשיבה במשך שלושה חודשים בטרם עתר.

ד.

המשיבה מתנגדת לפסיקת הוצאות, שכן לשיטתה לא היה צידוק להגשת העתירה, ואף לא קשר סיבתי בינה לבין הגשת התביעה.

ה.

נושא פסיקת הוצאות בכגון דא נדון בבג"צ 842/93 אלנסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח(4) 217, 219 (מ"מ הרשם השופט גילון), וכן בבג"צ 3325/05 התנועה לאיכות השלטון נ' מפלגת הליכוד (לא פורסם) (הרשם השופט מרזל). עיקרי השיקולים לעניין זה הם הצידוק להגשת העתירה, מיצוי הליכים, שאלת שיהוי, והאם העתירה היא שהביאה לקבלת הסעד. לעתים אין בית המשפט משית הוצאות, בעקבות נסיבות ספציפיות של המקרה (בג"צ 7857/05 ריש נ' שר הבטחון (לא פורסם); בג"צ 1620/07 חברה קדישא קרית מוצקין נ' אולמרט (לא פורסם)). במקרה דנא אכן לא נענה העותר מאת המשיבה, ולוא גם בתשובה פורמלית של אישור קבלה בטרם מענה ענייני, לשני מכתביו - ואין חולק כי הנושא כשלעצמו היה רלבנטי, וראיה לדבר הגשת התביעה בסופו של יום. על פי הודעת המשיבה היה נושא התביעה בדיונים ובהכנה, כאמור, ואף אם אין לקבוע שהעתירה גרמה להגשתה. אין להוציא מכלל אפשרות כי זירזה אותה, ומכל מקום - כאמור - לא נענה העותר לפניותיו. על כן אנו סבורים כי יש מקום לפסיקת הוצאות בסכום נמוך, שיתן ביטוי לכך. העותר (שייצג את עצמו) זכאי להוצאות עתירה זו כפי שייקבעו על-ידי הרשם, וכן לסכום נוסף של 2,000 ₪, שישולם בתוך 30 יום.