בג"ץ 10223/01 רונית איבגי נ. עמיגור ניהול ונכסים בע"מ

המשיבה הגישה תובענה כנגד המבקשת 1, לפינוי מן הדירה בו התגוררה. התביעה התקבלה, וכנגד המבקשת 1 ניתן פסק-דין חלוט.

משהחלו הליכי ההוצאה-לפועל לפינוי המבקשת 1, הגישו היא וביתה (היא המשיבה 2), תובענה לבית-משפט השלום בנצרת, כנגד המשיבה. בגידרה של תובענה זו, טוענות המבקשות כי על אף פסק-הדין החלוט, עומדת להן הזכאות לרכוש את הדירה, מכח חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), תשנ"ט1998- (להלן: החוק). במסגרת תובענה זו, ביקשו כי יינתן צו לעיכוב ביצוע הליכי הפינוי.

בית-משפט השלום דחה את הבקשה לעיכוב הביצוע, תוך שקבע כי המבקשות לא הוכיחו כי עומדת להן עילת תביעה לכאורה. בפרט נקבע, כי המבקשות לא הראו כי עומדות הן בקריטריונים הקבועים בחוק לרכישת הדירה, וממילא אף לא הגישו למשיבה בקשה לרכישתה. אף-על-פי-כן נקבע, כי המשיבה תהיה מנועה מלמכור את הדירה לצד שלישי למשך שישה חודשים, על מנת שלא לסכל את האפשרות לממש את פסק-הדין, היה ותוכחנה המבקשות את עילתן בגידרה של התובענה העיקרית.

על החלטה זו ביקשו המבקשות לערער בפני בית-המשפט המחוזי בנצרת, אולם בקשתן נדחתה. מכאן הבקשה שלפניי.

הבקשה איננה יכולה להתקבל. משניתן פסק-דין חלוט לטובת המשיבה, הכלל הוא כי זכאית היא לממשו ללא עיכוב. משמבקש בעל-דין לסטות מן הכלל האמור, מחוייב הוא להראות כי עומדת לו עילת תביעה לכאורה. לאחר שעיינתי היטב בטענות המבקשות, לא מצאתי כי עמדו בנטל זה. עם זאת, האפשרות להוכיח את עילתן בגידרו של ההליך המשפטי עודנה עומדת להן, והצו לאיסור מכר הדירה למשך שישה חודשים, מבטיח כי אפשרות זו לא תסוכל. בנסיבות אלה, אין אני מוצאת להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי.

הבקשה נדחית, איפוא.