פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט
גבוה לצדק
בג"ץ 1025/99
בפני: כבוד
השופט מ' חשין
כבוד
השופטת ד' ביניש
כבוד
השופט י' אנגלרד
העותר: עו"ד
איתמר כץ
נ
ג ד
המשיבים: 1.
רס"ר בירן אורי
2.
משטרת ישראל
3.
כבוד השופט ש' יציב, שופט בית משפט השלום (תעבורה) חיפה
4.
יואב כץ
עתירה
למתן צו על תנאי וצו ביניים
פסק דין
העותר הועמד לדין פלילי בגין עבירת תעבורה אשר בוצעה לכאורה ברכב אשר העותר ואחיו, המשיב 4, רשומים כבעליו. על פי האישום, צולם הרכב ביום 30.6.97 בשעה 20:05, באמצעות מצלמה אלקטרונית, כשהוא נוסע ברחוב שדרות הנשיא 48 בחיפה במהירות של 75 קמ"ש, שעה שהמהירות המותרת במקום הינה 50 קמ"ש. בעקבות זאת נשלחה לעותר הודעת תשלום קנס.
עם קבלת ההודעה פנה העותר אל היועצת המשפטית של משטרת ישראל, וקבל כנגד ההחלטה לשלוח את הודעת תשלום הקנס רק אליו ולא למשיב 4. ביום 21.1.98 נענה העותר בתשובה מנומקת באשר למדיניות ההעמדה לדין של המשטרה, על פיה "מכח סעיף 27ב' לפקודת התעבורה, קיימת חזקה לאחריות בעל הרכב. חזקה זו קיימת גם כאשר המדובר בבעלות משותפת". תשובה זו התבססה על החלטת בית המשפט ברע"פ 2983/96 אזר נ' מדינת ישראל , (לא פורסם). העותר לא ראה לפנות לבית משפט זה בעקבות התשובה שניתנה לו כדי להשיג על מדיניות ההעמדה לדין האמורה.
ביום 16.11.98 החל משפטו של העותר. מיד בתחילת המשפט העלה העותר את הטענה כי יש להורות על ביטול כתב האישום. כנטען בעתירה, חזר העותר על טיעונו זה בפני בית משפט השלום לענייני תעבורה ביום 5.1.99. ביום 4.2.99 ניתנה החלטת בית המשפט (כבוד השופט ש' יציב) הדוחה את טענתו המקדמית של העותר.
לאחר דחיית טענתו בהליך התלוי ועומד בבית משפט השלום לתעבורה, פנה העותר לבית משפט זה. בעתירתו מבקש הוא כי נצהיר שמדיניות המשטרה ביחס להעמדה לדין בעבירות תעבורה כשהרכב בו בוצעה העבירה הוא בבעלות של יותר מאדם אחד וזהות מבצע העבירה איננה ידועה, נגועה בחוסר סבירות ובשרירות, יוצרת אפליה פסולה ופוגעת ביכולתו של נאשם להתגונן.
דין העתירה להדחות. ככל שהעתירה מופנית כנגד דחיית טענת הסף של העותר, הרי שבית משפט זה לא יזקק לבירור טענה שנדחתה בהליך פלילי תלוי ועומד בפני בית משפט. אין העותר יכול לבקש סעד מבית משפט זה כתחליף לערעור. בתום ההליך התלוי ועומד יוכל העותר להגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט (בג"ץ 583/87 הלפרין נ' כבוד סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים , פ"ד מא(4) 683).
זאת ועוד, ככל שהעתירה מופנית כנגד מדיניות המשטרה בהעמדה לדין בנסיבות כנסיבותיו של העותר, הרי שהעותר השהה את עתירתו. לאחר שקיבל העותר את תגובת משטרת ישראל לטענותיו, העדיף להעלות במסגרת משפטו בבית משפט השלום את טענותיו כנגד מדיניות המשטרה, במקום לנסות לתקוף ישירות את המדיניות האמורה בבית משפט זה. משעשה כן, אין הוא יכול בשלב זה של ההליכים להעלות בפנינו את השגותיו על ההחלטה להעמידו לדין. כל טענותיו של העותר תבוררנה בפני בית המשפט המוסמך.
אשר על כן העתירה נדחית.
ניתן היום, יג' באדר תשנ"ט (1.3.99).
ש ו פ ט ש
ו פ ט ש ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן-מזכיר ראשי
99010250.
N02
חכ/