בג"ץ 10250/02 ברכיה מושב עובדים להתישבות חקלאית שיתופית ע"מ נ. חנה בוכריס

1.בהליכים שבכותרת נתבקשו הצדדים, ביום 5.7.04, להתייחס לשאלת ההליך הנכון לתקיפת פסק דינו של בית משפט קמא, בשים לב להוראות סעיפים 28 – 29 לחוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב – 1993, ולהוראת סעיף 38 לחוק הבוררות. אין הצדדים חלוקים, כי נוכח הוראות אלה, דרך התקיפה של פסק הדין האמור היא בבקשת רשות לערער, ולא בערעור בזכות. משכך, אני מורה על מחיקת ע"א 10250/02 מן הרישום.

2.בהמשך לכך עולה שאלת מתן ארכה להגשת בקשת רשות לערער כנגד החלטת הערכאה הקודמת. מתן הארכה מותנה בקיומו של טעם מיוחד לכך. המבקשת הגישה בטעות ערעור (הוא ע"א 10250/02). הערעור הוגש ביום 3.12.02. פסק הדין נשוא הערעור נמסר למבקשת 41 ימים קודם לכן, ביום 23.10.02.

יוצא, אפוא, כי ההליך הוגש לאחר חלוף המועד להגשת בקשת רשות לערער לבית משפט זה (30 ימים). עם זאת, הערעור שהוגש עוד ביום 3.12.02 העמיד, החל מיום הגשתו, את המשיבה באופן ברור על כך שהמבקשת אינה משלימה עם פסק הדין של בית המשפט המחוזי. יש להעיר, כי בשום שלב לא העלתה המשיבה טענה כי הערעור הוגש שלא כדין. במצב זה, ולאחר שבמשך תקופה ארוכה לא יכלה המשיבה לפתח ציפיה כלשהי לסופיות החלטתה של הערכאה הקודמת, אני סבור כי ניתן להאריך את המועד להגשת בקשת רשות לערער כנגד ההחלטה (ראו רע"א 9073/01 פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, דינים עליון סא 32). בקשת רשות לערער תוגש תוך 10 ימים מקבלת החלטה זו, ובהם ימי פגרה. נוכח העובדה, שטעותה של המבקשת היא שגרמה לצורך בהליך שבפניי, קבלת הבקשה לרישום תותנה בתשלום הוצאות ההליך שבפניי בסך של 3,000 ₪, בצירוף מע"מ כדין, לידי המשיבה.