בג"ץ 10250/09 פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

השופט נ' הנדל:

1.

עתירה למתן צו על תנאי, המכוון כלפי בית הדין הרבני הגדול (להלן: משיב 1 ) ליתן טעם מדוע אין להורות על ביטול פסק דינו מיום 3.2.2008, אשר דחה את בקשת רשות הערעור שהגישה העותרת במסגרתה ביקשה לחייב את משיב 2 בגט, דמי כתובה ומזונות אישה.

2.

בתאריך ה- 23.10.2008, הגישה העותרת בקשת רשות ערעור למשיב 1 על החלטת אב"ד הרבני האזורי בירושלים מיום 1.7.2008 להפנותה לטיפול פסיכולוגי בטרם ידון בבקשותיה השונות. כן ביקשה ממשיב 1 לחייב את משיב 2 בגט.

העותרת סבורה כי לא היה מקום לדחות את בקשת רשות הערעור שהוגשה מטעמה. לדבריה, שגה משיב 1 עת לא חייב את משיב 2 ליתן לה גט. היא מדגישה שהיא לא אשמה במצב הנפשי אליו נקלעה והיא איננה מבינה מדוע עליה להמתין על מנת לקבל גט ממשיב 2. מנגד, משיב 2 מבקש לדחות את העתירה על הסף. הוא מבהיר כי החלטת בית הדין הרבני האזורי לעכב את ההליך הדיוני בגין מצבה הנפשי של העותרת הייתה מגובה בשתי חוות דעת מקצועיות רפואיות. במסגרת תגובתו, שב משיב 2 על טענותיו שהועלו זה מכבר בתגובה לבקשת רשות ערעור האמורה. הוא מדגיש כי בית הדין הרבני האזורי רק "הקפיא" את הדיונים עד שהעותרת תפנה לבדיקה רפואית לנוכח מצבה. עוד ציין, כי הוא פועל למינוי אפוטרופוס לעותרת. הדיון בעניין מינוי אפוטרופוס והכרזה על העותרת כפסולת דין מחמת מצבה הנפשי מתנהל בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים. כמו כן, נתקבלו לשם כך המלצות פקידת הסעד והסכמת היועץ המשפטי לממשלה. עוד ציין משיב 2, כי העותרת תובעת אותו "באופן סדרתי" (למעלה מ-16 תביעות) וזו נותרה ללא מקור מחיה לאחר שהוציאה כ-100,000 ₪ על אגרות בתי משפט מכספי חסכונות הפנסיה שלה. המשיב 2 הבהיר כי מוטל עליו עול פרנסת המשפחה וכל פעולותיו מאז פרוץ מחלתה של העותרת מתואמות עם הוריה.

יצוין, כי העותרת פנתה בבקשה לסיוע משפטי בעניין תביעת הגירושין בבית הדין הרבני האזורי והעברת התיק לאזור שיפוט אחר. בקשתה מתבררת בימים אלה.

3.

לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה, הגענו לכלל מסקנה, כי דין העתירה להידחות על הסף.

מעבר לשיהוי הניכר בהגשת העתירה, עולה מהחומר המונח לפנינו כי העותרת לא מיצתה את ההליכים בעניינה. די בשני טעמים אלו על מנת לדחות את העתירה על הסף. בחודש ינואר 2009 הורה בית הדין האזורי על סגירת התיקים המתנהלים בין הצדדים מחמת חוסר מעש. אף לגופו של עניין, אין מקום להיעתר לעתירה. בית הדין האזורי לא דחה את תביעותיה של העותרת אלא התנה זאת בביצוע בדיקה וקבלת טיפול במידת הצורך. משיב 1 דחה את בקשת רשות הערעור ובכך אישר את החלטת בית הדין הרבני האזורי. הלכה היא, כי בית-משפט זה אינו מכהן כערכאת ערעור על החלטות של בית-הדין הרבני אשר הינו רשות שיפוט עצמאית בכל נושא ועניין הבא בגדר סמכותו. זהו רצון המחוקק. כפי שנפסק, "אנו, כבית-משפט גבוה לצדק, איננו משמשים ערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הרבני הגדול, בין אם מקובלות הן עלינו מבחינת העקרונות או התוצאה ובין אם לאו" (ראו בג"ץ 1873/07 פלוני נ' בד"ר הגדול (22.3.2007). להלן: בג"ץ 1873/07; בג"צ 6124/07 פלוני נ' בד"ר הגדול (לא פורסם, 22.11.2007). להלן: בג"ץ 6124/07; בג"צ 1923/91 רוזנצויג נ' בית הדין הרבני האזורי , פ"ד מו (2) 1 (1991)). התערבותו של בית משפט זה בהחלטותיו של בית-הדין הרבני מוגבלת לעילות הקבועות בהוראות סעיפים 15(ג) ו- 15(4) לחוק יסוד: השפיטה. משמע, כי בג"ץ יתערב בפסיקת בית-הדין הרבניים באחד מהמקרים הבאים: ההכרעה ניתנה בחריגה מסמכות; ההכרעה פוגעת בכללי הצדק הטבעי; ישנה בהכרעה סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי; מצב בו נדרש סעד מן הצדק אשר אינו בסמכותו של בית משפט או בית-דין אחר (ראו בג"ץ 1873/07 דלעיל; בג"ץ 6124/07 דלעיל; בג"ץ 6473/07 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (טרם פורסם, 15.11.2007); בג"ץ 43 60 /06 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי (טרם פורסם, 12.7.2006); בג"ץ 6250/06 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי ת"א (טרם פורסם, 28.6.2007); בג"ץ 8638/03 סימה אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול (לא פורסם, 6.4.2006); בג"ץ 6299/07 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי ירושלים (טרם פורסם, 8.8.2007); בג"ץ 5227/97 מיכל דויד נ' בית-הדין הרבני הגדול, פ"ד נה (1) 453; בג"ץ 323/81 וילוז'ני נ' בית הדין הרבני הגדול , פ"ד לו (2) 733 (1982). להלן: בג"ץ 323/81 ). כלל אי ההתערבות נגזר גם מכוח עקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות. עיקרון זה איננו רק עיקרון נימוסי, אלא גם חיוני לצורך קיומה של מערכת שיפוטית תקינה ולו בעצם מניעת בזבוז זמן שיפוטי יקר על כפל התדיינות (ראו ע"א 2626/90 ראש חודש נ' ראש חודש , פ"ד מו (3) 205 (1992)). המקרה דנא אינו נמנה עם המקרים החריגים בהם נדרש בית משפט זה להתערב.

יודגש, כי בהיבט המעשי, עניינה של העותרת יזכה כנראה לבירור או להתייחסות במסגרת ההליכים השונים שמתנהלים כעת.

4.

סוף דבר: על יסוד כל האמור לעיל, דין העתירה להדחות על הסף

ללא צו להוצאות.