בג"ץ 10276/07 אמיר פנחס נ. משטרת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום בחדרה בשנת 1998 נטען, כי העותר, המשרת במשטרת ישראל מאז שנת 1986, תקף ביחד עם שני שוטרים נוספים, שלושה תושבים של הרשות הפלסטינית במהלך פעילות לתפיסת כלי רכב גנובים, וכתוצאה מכך נגרמו לאלה האחרונים חבלה של ממש. בתום שמיעתן של ראיות הצדדים, הרשיע בית המשפט בחודש ספטמבר 2006

את העותר בעבירה בניגוד לסעיפים 380 בשילוב עם סעיף 382(א) ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בחודש אפריל 2007 דחה בית המשפט בקשה לבטל את ההרשעה, ובעקבות כך נדון העותר ל-10 חודשים מאסר על-תנאי, קנס, והוא חויב לחתום על התחייבות להימנע מעבירה. כמו כן, חויב העותר לפצות כל אחד מהמתלוננים, בסכום של 1500 ש"ח.

בעקבות כל אלה הובא עניינו של העותר בפני מפקד אגף משאבי אנוש במשטרה, וזה החליט, בחודש נובמבר 2007, להמליץ בפני המפכ"ל לפטרו מן השירות. לבקשת בא-כוח העותר נבחנה אותה החלטה בשנית, אולם לא נמצא מקום לשנות ממנה.

2.

כנגד החלטת הפיטורין מופנית עתירה זו. נטען, כי נכון וראוי היה להימנע מהפיטורין מכל אחד מטעמים אלה: העותר לא נטל חלק פעיל במעשי האלימות; בזירה נכח קצין מג"ב שכלל לא הועמד לדין; מאז ביצוע העבירה חלפו למעלה מעשר שנים; העותר משרת במשטרה מזה 20 שנים, ושרותו היה ללא דופי; לפיטורין יש משמעות כלכלית מרחיקת לכת, וככזו היא מהווה למעשה רכיב נוסף בעונש.

3.

אין בידינו להושיט לעותר סעד. לא מצאנו ממש בטענת העותר לפיה הופלה לרעה, מאחר וקצין משטרה אחר שנכח בזירה לא הועמד כלל לדין. מתוך עדותו של אותו קצין (עוואדה) עולה, כי הוא לא פיקד על הצוות עליו נמנה העותר אלא על צוות אחר. יתרה מכך, לא זו בלבד שעוואדה התנגד לתקיפת הקורבנות, אלא שכאשר התקיפה נמשכה הוא מיהר להזעיק למקום את מפקד הפלוגה. בית משפט השלום נתן אמון בדבריו של עד זה ("ניכר מדבריו של עד זה כי הוא דובר אמת", ראו עמ' 116 להכרעת הדין), ובנסיבות אלו לא נהיר לנו מה פגם מצא העותר בהתנהגותו של עוואדה, עד כדי צורך לנקוט נגדו בהליכים פליליים או משמעתיים. מאידך, הטרידה אותנו מאד סוגיית הזמן שחלף מאז ביצע העותר את העבירה שיוחסה לו, בפרט נוכח העובדה שהוא עצמו לא גרם לאותו שיהוי. ברם, העותר חטא עם אחרים באלימות קשה תוך השפלתם של הקורבנות וביזויים, ומעשים מסוג זה יש להוקיע, באשר הם מכתימים ציבור גדול של שוטרים העושה את מלאכתו נאמנה. בראשן של המטלות בהם חייב שוטר ניצבת השמירה על החוק, ועל כן משנמצא העותר חוטא דווקא בתחום זה, ההחלטה לפטרו מן השרות הנה סבירה וראויה, גם אם התקבלה באיחור ניכר.

נוכח האמור, העתירה נדחית.