בג"ץ 10287/03נעם פדרמן נ. שר הבטחון שאול מופז

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.העותר עצור במעצר מינהלי מאז 22.9.03 מכח צו מעצר מינהלי שהוצא על ידי שר הבטחון. הוא עותר כנגד שר הבטחון שיבוא וינמק מדוע לא ישנה את צו המעצר המינהלי כך שבמקום "מעצר מוחלט בבית סוהר, המשיב יוציא "צו תיחום מגורים" או לחילופין, יורה למי שמוסמך לכך להוציא צו כזה", כלשון העתירה. הטעם שניתן לעתירה הוא בכך כי ביום 14.10.03 נודע לעותר כי, בעוד הוא נתון בבית סוהר, הורה אלוף פיקוד המרכז בצו כי מספר עצורים מינהליים ערביים יועברו לחבל עזה מכח צו תיחום מגורים. אי לכך, מבקש העותר להשוות את דינו לדינם. הוא טוען כי פנה למשיב בבקשה ברוח זו ולא קיבל תשובה, ומכאן עתירתו.

2.דין עתירה זו להידחות על הסף. מעצרו המינהלי של העותר נשלט על ידי חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), תשל"ט-1979, וכפוף לסדר הדיוני הקבוע בו. ממילא, מערך סמכויות השיפוט לדון בנושא העתירה ולהכריע בו מצוי בבית המשפט המופקד על נושא זה על פי אותו חוק. בהינתן קיומה של מערכת שיפוט מיוחדת וסדר דין מיוחד לענין מעצרים מינהליים, אין מקום כי בית המשפט הגבוה לצדק יזקק לענין.

3.מעבר לנדרש יצויין, כי ענין מעצרו המינהלי של העותר אכן נדון במסגרת חוק המעצרים בפני נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים והוא החליט ביום 25.9.03 לאשר את צו המעצר המינהלי. העותר ערער על כך לבית המשפט העליון, אשר דן, בין היתר, בחלופה למעצר המינהלי שהוצעה על ידי העותר. בית המשפט העליון דחה את החלופה המוצעת בקובעו כי היא לא תהווה תשובה מספקת לסיכון הנשקף מהעותר, וכי במקרה זה השימוש בסמכות המעצר המינהלי נדרש כדי למנוע סכנה חמורה לבטחון המדינה ובטחון הציבור (החלטת כב' השופט גרוניס בעמ"ם 8788/03 מיום 5.11.03).

4.לאור האמור, דין העתירה להידחות על הסף.