פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בג"ץ 10339/05
בפני:
כבוד המישנה לנשיא מ' חשין
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופטת ע' ארבל
העותרת:
עמותת אומ"ץ - אזרחים למען מנהל תקין,
צדק חברתי ומשפטי
נ ג ד
המשיבים:
1. היועצת המשפטית
לכנסת
2. היועץ המשפטי לממשלה
3. המשנה לראש הממשלה, חה"כ שמעון פרס
4. השרה דליה איציק
5. השר חיים רמון
6. השר בנימין בן אליעזר
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרת: עו"ד בעז
ארד
בשם המשיבה 1: עו"ד נורית
אלשטיין
בשם המשיב 2: עו"ד דנה
בריסקמן
המשיב 5: בעצמו
פסק-דין
השופטת ע' ארבל
:
1. בעתירה זו שבפנינו מבקשת העותרת כי נורה למשיבים 2-1
לנקוט בסמכויות הנתונות להם על פי חוק על מנת לאכוף את המשיבים 6-3 לשלם לקופת
המדינה את שווי המתנות שקיבלו לטענתה שלא כדין ובניגוד לחוק, וכן כי נורה למשיבים
2-1 לנקוט הליכים פליליים ומשמעתיים נגד משיבים 6-3 בגין המתנות שקיבלו, בניגוד
לחוק
שירות הציבור (מתנות), התש
"ם-1979 (להלן:
חוק המתנות
).
2. העותרת טוענת, כי בחודש יוני 2004 השתתפו
המשיבים 6-3 בחתונתו של מר אהרון פרנקל (להלן:
פרנקל
) שהתקיימה במונקו, כאשר טיסתם למונקו ושהייתם שם מומנה
על ידי פרנקל. בכך, טוענת העותרת, קיבלו המשיבים 6-3 מתנה מפרנקל. עוד טוענת
העותרת כי פרנקל זה נחקר לאחרונה בחשד למעורבות בעבירות פליליות.
העותרת הגישה קובלנה לוועדת האתיקה של
הכנסת (להלן:
ועדת האתיקה
) נגד המשיבים
6-3 בגין קבלת המתנה הנטענת. ועדת האתיקה החליטה, לאחר שבדקה הדברים, להטיל על
המשיבים 6-3 נזיפה חמורה ולהסב את תשומת ליבם לסעיף 2(א) לחוק המתנות. העותרת
טוענת, כי לאחר שוועדת האתיקה של הכנסת הסבה את תשומת ליבם של המשיבים 6-3 לסעיף
2(א) לחוק המתנות והם לא נהגו בהתאם להוראת הסעיף, הרי שהם הפרו גם את הוראת סעיף
3(א) לחוק המתנות, המחייב מתן הודעה על קבלת המתנה. העותרת מוסיפה, כי פנתה בעניין
אל המשיבה 1 ואל שרת המשפטים. הפניה אל שרת המשפטים נענתה על ידי המשיב 2, אשר
השיב כי האחריות לבחון את תחולת חוק המתנות על מקרה זה מוטלת על הכנסת. פניות
למשיבה 1 וליושב ראש הכנסת לא נענו, לטענת העותרת.
לטענת העותרת, חוק המתנות חל על המשיבים
6-3, בהיותם עובדי ציבור, כהגדרתו של מונח זה בסעיף 1 לחוק המתנות.
3. התבקשו תגובות המשיבים.
המשיבה 1 טוענת בתגובתה, כי היא אינה
מוסמכת להורות על אכיפת החזר שווי המתנות שקיבלו המשיבים 6-3 וכי הסמכות לדון
בקובלנה שהוגשה נגד חבר כנסת בטענה של קבלת טובות הנאה ומתנות נתונה לוועדת האתיקה
של הכנסת. משכך, סבורה המשיבה 1, יש למחקה כמשיבה לעתירה, שכן ועדת האתיקה היא
המשיבה הנכונה לעתירה. עוד טוענת המשיבה 1, כי סמכותה היא "לייעץ לחברי הכנסת
בכל עניין הנוגע לכנסת והנובע מחברותם בה" (סעיף 17(ב)(3) לחוק הכנסת,
התשנ"ד – 1994. להלן:
חוק הכנסת
),
ואין בידה כל סמכות ביצועית. לפיכך היא סבורה כי אין היא מוסמכת לאכוף על המשיבים
6-3 את המבוקש בעתירה.
לגופו של עניין ציינה המשיבה 1, כי לאחר
שנתבקשה לבדוק האם שווי המתנות הוחזר על-ידי המשיבים 3-6, דנה ועדת האתיקה שנית
בעניין, דחתה את טענותיהם של המשיבים 3-5, והחליטה שלא לשנות מהחלטתה. לפיכך שבה
וביקשה מן המשיבים 6-3 להשיב לקופת המדינה את שווי המתנה שקיבלו. בעקבות החלטה
זו השיבו המשיבים 3 ו-6 לקופת המדינה את שווי המתנות שקיבלו. המשיבה 4 הציגה בפני ועדת האתיקה עובדות ונסיבות חדשות בנוגע לנסיעתה ועל כן החליטה הוועדה לבקש ממנה להגיש תצהיר בעניין ולאחר מכן תקבל הוועדה החלטה בעניינה. המשיב 5 הודיע לוועדת האתיקה כי אינו סבור כי דבק פגם כלשהו בהתנהגותו ועל כן אינו מוכן לשלם את שווי המתנה שקיבל לקופת המדינה, אך הוא מוכן לשלם סך זה לעמותת צדקה. המשיבה 1 חותמת תגובתה בציינה כי חוק המתנות חל לגישתה על חברי כנסת, בהיותם חוסים תחת הגדרת "עובד ציבור" שבחוק. לנוכח המכלול כפי שפורט, סבורה המשיבה 1 כי יש למחוק העתירה, בכפוף לכך שמשיבים 5-4 יקיימו את החלטת הוועדה להשיב את שווי המתנה שקיבלו.
המשיב 2 בתגובתו טוען, כי דין העתירה, ככל שהיא נוגעת אליו, להידחות על הסף, היות שהעותרת לא פנתה אליו בעניין ואילו בפנייתה לשרת המשפטים לא הועלתה כלל דרישה לפתוח בהליכים פליליים נגד המשיבים 6-3. המשיב 2 סבור כי דין העתירה להידחות גם לגופה, באשר הגורם המתאים לנקיטת הליכים משמעתיים או למתן הוראה על החזרת הכספים הוא הכנסת. זאת, בין היתר, נוכח מעמדה המיוחד של המשיבה 1, כקבוע בסעיף 17(ב)(3) לחוק הכנסת, התשנ"ד-1994. הנושא בורר בכנסת ודומה, לטעמו של המשיב 2, כי בשלב זה אפיק הטיפול המתאים הינו ההליך המשמעתי שננקט על ידי ועדת האתיקה. מכל מקום, מציין המשיב 2, אם לאחר שיסתיימו ההליכים בכנסת תמשיך העותרת להחזיק בעמדתה כי יש לנקוט הליכים פליליים נגד המשיבים 3-6, פתוחה בפניה הדרך לפעול בעניין זה, כמקובל.
המשיב 5 הגיש אף הוא תגובה לעתירה, בה הוא טוען כי ועדת האתיקה נעדרת סמכות לחייבו בהעברת כספים לקופת המדינה, היות שתקנון הכנסת מסמיך את ועדת האתיקה לנקוט רשימה סגורה של צעדים בנוגע לחבר הכנסת הנקבל, וחיובו בהחזר שווי המתנה שקיבל אינו נכנס בגדרם של צעדים אלה. עוד טוען המשיב 5, כי חוק המתנות אינו חל על חברי כנסת וגם לו הייתה הכנסת מחליטה כי הוא חל עליהם, הרי שאין הוא חל על עניינו שלו, שכן מתנה המתקבלת מחבר ואין לה קשר לתפקידו של חבר הכנסת, כפי שאירע לטענתו בעניינו, אינה מהווה מתנה אסורה.
4.עיינו בעתירה, בתגובות שהגישו המשיבים ובצרופות לאלה וגמרנו בדעתנו כי דין העתירה להידחות.
ראשית, דומה כי העתירה התייתרה בחלקה הארי, לאחר שמשיבים 3 ו-6 השיבו לקופת המדינה את שווי המתנה שניתנה להם ובשים לב לכך שעניינה של המשיבה 4 עודנו מתברר.
ככל שהעתירה מכוונת לפתיחה בחקירה פלילית נגד המשיבים 6-3 ולנקיטת הליכים פליליים נגדם, הרי שכעולה מתגובת המשיב 2 לא נעשתה אליו פניה בעניין ואף בפניה אל שרת המשפטים לא נכללה דרישה מעין זו. המשיב 2 אף מציין, כי ככל הידוע, לא הוגשה בעניין כל תלונה למשטרה. משכך, הרי שדין טענתו של המשיב 2 בדבר דחיית העתירה על הסף בשל אי-מיצוי הליכים, להתקבל (ראו: בג"צ 10312/05 דני כהן, חבר לשכת מפלגת העבודה נ' כב' השופט בדימוס י' בן-שלמה (לא פורסם, ניתן ביום 6.11.05)). באשר למשיב 5 נציין כי טענתו לפיה לא קיבל את המתנה "באשר הוא עובד ציבור" אלא במסגרת חברותו עם נותן המתנה, ולפיכך לא חל עליו סעיף 2(א) לחוק המתנות לא הופרכה, ואין אנו רואים להידרש לה בשלב זה.
באלה די על מנת להביא לדחיית העתירה.
העתירה נדחית.
ניתן היום, י"ז שבט, תשס"ו (15.02.06).
המישנה
לנשיא ש ו פ ט ת ש
ו פ ט ת