בג"ץ 10342/02 MILTON INTERTRADE LTD נ. הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש בית

השופט א' מצא:

עניינה של העתירה בדרישת העותרת לביטול שורה של החלטות והתקשרויות, שראשיתן בשנת 1983 וסיומן בשנת 2001, אשר מכוחן הקצו המשיבים 1 ו-2 למשיבה 3, בלא מכרז, קרקעות באזור השומרון, ובכלל זה גם את חלקה 9 בגוש 2 (להלן: החלקה ) באדמות הכפר ברא שבנפת טול-כרם. בין היתר דורשת העותרת לבטל את החלטת המשיב 1, מיום 22.7.1987, להכריז על הקרקעות שיועדו להקמת היישוב אורנית, ובכללן החלקה, כרכוש ממשלתי. מעבר להשגות כלליות שהועלו בעתירתה על תקינות המהלכים, טענה העותרת כי בשנת 2000 רכשה זכות בעלות בחלקה וכי במהלכיהם הנזכרים שללו המשיבים, שלא כדין, מבעליה המקוריים של החלקה - וכפועל-יוצא מכך אף ממנה - את זכויותיהם בחלקה.

דין העתירה להידחות על הסף. בעיקרה מבוססת העתירה על היותה של העותרת בעלת זכות קניינית בחלקה. דא עקא שהשאלה, אם העותרת אמנם רכשה זכות כלשהי בחלקה, שנויה במחלוקת בינה לבין טוענים אחרים. בעליה המקורי של החלקה, מוחמד יוסף צלאח אל-שיך, שהוזמן להגיב על טענות העותרת, הכחיש מכול וכול את טענתה, כאילו רכשה ממנו זכות כלשהי בחלקה. מן העיון בטענות הצדדים עולה, כי העותרת סומכת את רכישת החלקה על עסקה שעשתה באמצעות אחד ג'לאל עאמר, שהציג את עצמו לפניה כמיופה‑כוחו של הבעלים אל-שיך; אלא שאל-שיך הכחיש כי ייפה את כוחו של עאמר לפעול בשמו וטען, כי הלה זייף את ייפוי הכוח שבאמצעותו התיימר למכור לעותרת את זכויותיו בחלקה. ומן החומר שהניחו המשיבים לפנינו אכן עולה, כי ג'לאל עאמר הועמד לדין על חלקו בכריתת עסקאות מכר גבי חלקות קרקע שונות שהיו בבעלותם של בני משפחת אל-שיך, תוך שהשתמש בייפויי-כוח מזויפים. ואם לא די באמור, הרי שבבקשת הצטרפות לעתירה, שהוגשה לבית-המשפט מטעם חברת תנופה פיתוח והשקעות בע"מ, נטען, כי החברה המבקשת - היא ולא העותרת - הינה בעלת זכות הבעלות בחלקה.

יצוין כי עוד בשנת 1991 נדחה עררו של אל-שיך כנגד הכרזתה של החלקה כרכוש ממשלתי. אך משהשיגה העותרת על תקפות הכרזתה של החלקה כרכוש ממשלתי, לא נידרש לבירור השאלה, אם בשנת 2000 - שבה, לטענתה, רכשה העותרת את החלקה מאל-שיך - היה בידי העותרת לרוכשה ממנו בתום-לב. מטעם זה אף לא נידרש לטענת המשיבים, כי דין עתירתה של העותרת איננו יכול להיות שונה מדין עתירה קודמת, שהתייחסה לחלקה שכנה לחלקה נשוא הדיון (חלקה 10 בגוש 2 הנ"ל), אשר נדחתה על-ידי בית-המשפט עוד בשנת 1996 (בג"ץ 4889/96 חברת דווקא בע"מ נ' הממונה על הרכוש הממשלתי הנטוש [לא פורסם]). אלא שדין העתירה להידחות מטעם אחר: בטרם יהיה לעותרת פתחון-פה להשיג על מהלכי המשיבים ועל זכויותיה של המשיבה 3, מוטל עליה ליישב את מחלוקותיה עם טוענים אחרים בדבר היותה בעליה של החלקה; ומחלוקות אלו, שבידי העותרת להביאן להכרעתו של בית-המשפט המוסמך, אינן יכולות למצוא את פתרונן במסגרת עתירתה. להסרת ספק אוסיף, כי לדידי אין מקום להידרש להשגות העותרת על מהלכיהם של המשיבים, לכאורה במנותק ממעמדה כבעלת עניין. נמצא כי דין העתירה להידחות, למצער בשל היותה מוקדמת.

לפיכך החלטנו לדחות את העתירה, מבלי לזמן את המשיבים - שהגיבו על העתירה בכתב - להשיב עליה גם במסגרת דיון על-פה. העותרת תשלם הוצאות בסך 10,000 ₪ למשיבים 2-1 (יחדיו) ובסך 10,000 ₪ למשיבה 3.