בג"ץ 10385/01 לישע עמוס נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בו נתקבל ערר על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע, ונקבע כי העורר ייעצר עד תום ההליכים נגדו.

נגד העורר הוגש כתב אישום בו יוחסו לו שתי עבירות של הפרת הוראה חוקית בניגוד לסעיף 287 לחוק העונשין, התשל"ז1977-. ההפרות מתייחסות לחלופת מעצר בית שהוטלה עליו ב29.3.01- בתיק אחר המתנהל נגדו אשר על פיה, היה על העורר לשהות בבית אמו כל העת, למעט יציאה לעבודות שירות שהוטלו עליו. על פי האישומים, יצא העורר מבית אמו ב18.10.01- בשעות הלילה, וכן ב8.12.01- בשעות הערב. מאותו כתב אישום עולה כי לשתי הפרות אלה קדמה הפרה קודמת שבגינה נערך עיון חוזר בבית משפט השלום ובעקבותיו שוחרר העורר לחלופת מעצר פעם נוספת.

המדינה הגישה בקשה לעיון חוזר על החלטת בית משפט השלום מכוחה שוחרר העורר לחלופת מעצר. בערכאה ראשונה הגיע בית משפט השלום למסקנה כי נוכח נסיבות אישיות מיוחדות הכרוכות במחלת אמו של העורר יש לשחררו לחלופת מעצר פעם נוספת. על החלטה זו עררה המדינה לבית המשפט המחוזי, אשר החליט לקבל את הערר והורה על מעצרו עד תום ההליכים של העורר. על החלטה זו הוגש הערר שבפני.

עיקר טענת העורר היא כי חרף הפרות תנאי מעצר הבית מספר פעמים ראוי עדיין ליתן לו הזדמנות נוספת בדרך של חלופת מעצר נוספת ויש להתחשב לענין זה בנסיבות אישיות-משפחתיות מיוחדות. המדינה מתנגדת לשחרור וחוזרת על טענותיה בדבר חוסר התאמתה של חלופת מעצר בעניינו של העורר כפי שעולה מן העובדה כי הוא הראה פעם אחר פעם כי אינו מקיים את תנאיה.

נתתי דעתי לטעמי הערר ומסקנתי היא כי יש לדחותו. האישום המקורי כנגד העורר נסב על עבירת החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית מסוג קנבוס במשקל של 80 גרם. בגין עבירה זו שוחרר העורר לראשונה לחלופת מעצר בית. הוא הפר אותה פעם אחת ובעקבות עיון חוזר החליט בית משפט השלום לחזור ולאפשר לו שחרור בחלופת מעצר. אולם גם לאחר מכן הפר העורר את תנאי מעצר הבית בשני מועדים נוספים. נסיבות אלה בהן הופרו תנאי מעצר הבית שלוש פעמים מעידות באורח ברור על העדר התאמתה של חלופת מעצר בית לנסיבותיו של העורר. בית משפט השלום הראה התחשבות יוצאת דופן בעורר בכך שאיפשר לו פעם אחר פעם לחזור לחלופת מעצר גם לאחר הפרות חוזרות ונישנות של תנאיה, אולם העורר הראה כי הוא אינו מסוגל לכבד את התנאים שהושתו עליו והפר אותם פעם אחר פעם. לאור זאת, שוב לא ניתן לתת בו אימון כי יקיים חלופת מעצר נוספת באם תוטל עליו, ומתקיימת בו עילת המעצר הקבועה בסעיף 21(א)(2) לחוק המעצרים שעניינה הפרת תנאי ערובת השחרור כבסיס למעצרו של אדם.

מעבר לכך, יש לציין כי לחובת העורר הרשעות פליליות קודמות בעבירות סמים ורכוש, ובהן הרשעה בשוד מזויין, ותלוי נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה. נתונים אלה מחזקים את המסקנה כי משהפר העורר את האימון שניתן בו פעם אחר פעם, שוב אין מקום לסכן את בטחון הציבור בשחרורו פעם נוספת בחלופת מעצר.

לאור כל אלה, הערר נדחה.