בג"ץ 10399/01 להב משה ו-100 אחרים נ. סולל בונה בע"מ וחברות הבת-הקונצרן

העותרים מבקשים מבית משפט זה לבטל את פסק הדין שניתן בעניינם בבית הדין הארצי לעבודה ביום 21.10.01. פסק הדין, אשר דחה את ערעורם של העותרים על פסיקתו של בית הדין האיזורי לעבודה, נסב סביב זכויותיהם הכספיות של העותרים עקב פרישתם פרישה מוקדמת מעבודתם אצל המשיבה - חברת סולל בונה בע"מ - במסגרת הסכם שנערך להבראת החברה בשנים 1987-1986.

בעתירתם ביקשו באי-כוח העותרים לשכנענו כי עניינם הוא מסוג העניינים המצדיקים התערבותו של בית משפט זה בפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה, בשל טעות מהותית שנפלה בו. באי-כוח העותרים טענו שמדובר בשאלה עקרונית, בין היתר, בשל היותה שאלה רחבת היקף הנוגעת למספר רב של עובדים. עיקר טענתם הייתה כי עקב הפרוצדורה המיוחדת שנקבעה בבית הדין האיזורי לעבודה לשמיעת ההליך, נתקפחה זכותם להוכיח את תביעתם. כמו כן העלו טענות נוספות לגוף פסק הדין.

שקלנו את טענות העותרים, אך לא מצאנו כי עלה בידם להצביע על טעות מהותית מן הסוג המצדיק התערבותו של בית משפט זה. גם אם נכונה טענתם של העותרים כי ההליכים נוגעים למספר רב של אנשים, אין בעובדה זו כשלעצמה כדי להפוך את השאלה הנדונה, לשאלה עקרונית מהותית. ההליך אשר התנהל בבית הדין האיזורי היה הליך מוסכם, אשר נועד לאפשר לעותרים לקבל סעד בדרך של פסק דין הצהרתי כדי שיוכלו ליישם את טיעוניהם העקרוניים על התובעים אותם ייצגו. התובעים בחרו בשני מקרים טיפוסיים "מובילים" כדי להוכיח את שאר התביעות באמצעותם. מתוך פסקי הדין של שתי הערכאות בבית הדין לעבודה, נראה כי התביעות נדחו לא מן הטעם שלא ניתנה ההזדמנות ההולמת להוכחתן. התביעות נדחו כיוון שגם במסגרת הפרוצדורה המוסכמת לא הוכחו. הטענות שהועלו כנגד ההליך בבית הדין האיזורי נטענו בבית הדין הארצי לעבודה ונדחו על ידו ובית משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הארצי. נוסיף עוד כי אף על פי שבית הדין הארצי סבר שתביעות העותרים לא הוכחו ביחס למובילים שנבחרו על ידם, הוא דן בפרשנותם של ההסכמים הקיבוציים לגופם.

אשר על כן, בנסיבות העניין העתירה אינה מגלה עילה להתערבותנו ודינה להידחות.