בג"ץ 104/09 פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי תל אביב

השופט א' גרוניס:

1.

לפנינו עתירה למתן צו על תנאי לבטל פסקי דין שניתנו בעניינו של העותר על ידי המשיב 1 והמשיב 2. כמו כן, מבקש העותר צו על תנאי, על מנת שינומק מדוע ההכרעה בתביעות המשיבה 3 לא יועברו למותב אחר של המשיב 1 מזה שנתן את פסק הדין נשוא העתירה.

2.

העותר 1 (להלן – הבעל ) והמשיבה 3 (להלן – האשה ) הם בני זוג הנמצאים בהליך גירושין. המשיב 1 הוא בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב אשר בפניו מתנהל הליך הגירושין (להלן – בית הדין האזורי ). בית הדין האזורי נתן פסק דין בעניין הגירושין בין הבעל לבין האשה. המשיב 2 הוא בית הדין הרבני הגדול

(להלן – בית הדין הגדול ), אשר אליו ערער הבעל על פסק דינו של הבית הדין האזורי. בני הזוג נישאו ביום 21.3.02 ומנישואיהם נולדה להם בת ביום 25.9.05. בינואר 2006 נסע הבעל לארצות-הברית לתקופה של כשנה. האשה הגישה תביעה למזונות ולמדור ביום 21.2.06. לאחר מכן, הגישה האשה בקשה להתגרש. בית הדין האזורי דן בעניין ביום 27.12.07. ביום זה הציג הבעל את עמדתו, כי הוא מסכים להתגרש אך זאת מבלי לשלם דבר לאשה. כמו כן, במועד זה אמר הבעל שהוא איננו מוותר על הבאת ראיות. ביום 18.6.08 התקיים דיון נוסף בפני בית הדין. במועד זה תיארו הן הבעל והן האשה את השתלשלות הקשר בינם. גם הפעם התעקש הבעל להביא עדויות וכן לחקור את האשה ואת הוריה. בית הדין האזורי קבע כי גרסת הבעל מספקת אותו. ביום 29.6.08 נתן בית הדין האזורי את פסק הדין. בפסק הדין תיאר בית הדין את השתלשלות האירועים כפי שהתבהרו בפניו וקבע, כי על הבעל לתת גט פיטורין לאשה ולשלם לה את הכתובה (בסך 555,000 ש"ח) ואת תוספת הכתובה. הבעל ערער על פסק הדין בפני בית הדין הגדול. בערעורו טען הבעל, כי טעה בית הדין האזורי בקובעו את העובדות וזאת מכיוון שלא שמע עדויות ולא אפשר לו לחקור את האשה. לחלופין, טען הבעל, כי סכום הכתובה מופרז וכי יש להעמידו על 10,000 ש"ח. בית הדין הגדול נתן פסק דין שדוחה את טענות הבעל ביום 16.12.08. בעתירה דנא טוען העותר, כי בית הדין האזורי לא שמע עדויות ובכך פעל בניגוד ל תקנות הדיון בבית הדין הרבני, התשנ"ג ולפיכך יש לבטל את פסק דינו.

4.

דין העתירה להידחות על הסף. בית הדין האזורי ביסס את פסק דינו על עובדות שאינן שנויות במחלוקת. כך, קבע בית הדין האזורי שעובדות אלו מלמדות על אופי היחסים בין בני הזוג וכי מספיקות הן לבסס את המסקנה, כי הבעל איננו רוצה באשה. לכן, לא נדרש בית הדין האזורי לשמוע עדויות נוספות וממילא לא היה בשמיעתן כדי לשנות את מסקנתו. השאלה אילו עובדות מצדיקות חיוב במתן גט הינה שאלה שנשלטת על-ידי הדין הדתי. כלומר, בית הדין הרבני הוא המוסמך לקבוע מהי התשתית העובדתית הנדרשת לשם קבלתה של תביעת אשה לחיוב הבעל במתן גט. משמצא בית הדין כי העובדות שאין מחלוקת לגביהן מובילות לחיובו של הבעל במתן גט, ברי שאין מקום להתערבותו של בית משפט זה. המקרה אינו בא בגדר המקרים בהם יתערב בית המשפט הגבוה לצדק בפסק דין של בית הדין הרבני (למשל, בג"ץ 7855/08 פלוני נ' בית הדין הרבני בתל-אביב (לא פורסם, 7.1.09), ורבים אחרים). מכאן שלא נמצאה עילה להתערבות של בית המשפט הגבוה לצדק.

5.

העתירה נדחית, אפוא, על הסף מכיוון שאינה מגלה עילה.