בג"ץ 10401/01 מדינת ישראל נ. סמיר עבד רבו

1.זוהי בקשה שניה להארכת מעצרו של המשיב בשישים ימים או עד למתן פסק דין בעניינו.

2.כתב האישום נגד המשיב ואחרים הוגש ביום 5.3.01 מייחס להם עבירות חטיפה לשם סחיטה, תקיפה בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע פשע. מדובר במעשה חטיפה של איש עסקים ירושלמי שהיה מלווה במעשי אלימות קשים לשם סחיטת כופר כסף. ביום 12.3.01 נעצר המשיב עד תום ההליכים לאחר שנמצא כי ישנן ראיות לכאורה למעורבותו בעבירות נשוא האישום ונוכח מסוכנותו העולה הן מהפרשה נשוא כתב האישום והן נוכח עברו הפלילי המכביד ביותר, הכולל גם עבירות בטחוניות שבגינן נדון לאחת עשרה וחצי שנות מאסר.

3.ב- 2.12.01 הוארך בהסכמה מעצר המשיב ל30- יום מתוך הבנה בין הצדדים כי יעריכו את עמדתם פעם נוספת בהמשך ההליך ובכלל זה תישקל אפשרות להגיש בקשה נוספת להארכת מעצר. משפטם של כלל הנאשמים לא הופרד באורח פורמלי, אך עניינו של המשיב נדון בפועל בנפרד ופרשות התביעה וההגנה בעניינו הסתיימו כבר ביום 26.6.01. עם זאת, בית המשפט המחוזי החליט כי סיכומי כל הנאשמים יישמעו יחדיו וינתן פסק דין אחד לגבי כולם. פרשת התביעה לגבי יתר הנאשמים הסתיימה ב4.9.01- ופרשת ההגנה בעניינם וכן סיכומי הצדדים קבועים לישיבה נוספת ביום 17.1.02. פסק הדין צפוי להינתן בחודש פברואר 2002.

4.בנסיבות הענין ניתן לזקוף את משך המשפט למורכבותו על רקע אופי העבירות, ריבוי הנאשמים וריבוי העדים. סיומו של ההליך נמצא בפתח ופסק הדין צפוי להינתן בקרוב. נוכח כל אלה, וכאשר נלקחת בחשבון גם מסוכנותו הגדולה של המשיב והחשש לבטחון הציבור משחרורו, יש מקום להארכת המעצר המבוקשת. אני מחליטה, אפוא, להיענות לבקשת התביעה ולהאריך את מעצרו של המשיב בשישים ימים החל מיום 4.1.02 או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם.