בג"ץ 10413/06 ערפאת אלעמלה נ. התביעה הצבאית

השופט א' גרוניס:

1.בעתירה שבפנינו משיג העותר על פסק דינו של בית המשפט הצבאי לערעורים (להלן - ערכאת הערעור ) מיום 11.5.06 ומבקש לבטלו. בפסק הדין נתקבל ערעורו של התובע הצבאי על הכרעת הדין המזכה של בית המשפט הצבאי יהודה (להלן - הערכאה הדיונית ) והוחלט להרשיע את העותר בעבירות שיוחסו לו. זאת בהתבסס על אמרות העותר שהוגשו בהסכמה ובצירוף דבר מה נוסף שמצא בית המשפט בשתיקתו ובויתורו על מתן עדות. משהוחזר הדיון לערכאה הדיונית גזרה היא על העותר עשר שנות מאסר בצירוף מאסר על-תנאי.

2.העותר הועמד לדין בגין שורה של עבירות ביטחוניות בהן חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מוכרת, ניסיון לגרימת מוות בכוונה, סחר בציוד מלחמתי ועוד. בחקירותיו במשטרה ובשירות הביטחון הכללי מסר העותר מספר הודאות. במשפט עצמו כפר העותר באישומים. לאחר התפתחויות מסוימות ביקשה התביעה להגיש לערכאה הדיונית בהסכמה את הודאות העותר, כעדות היחידה מטעמה. בא כוחו של העותר נתן בדיון את הסכמתו לכך, אולם סייג זאת בצורך בתוספת ראייתית לצורך הרשעה. לכשבא מועדה של פרשת ההגנה, הודיע בא כוחו של העותר כי העותר לא יביא ראיות. זאת, למרות שהוזהר כי ההימנעות מהעדת העותר יכול ותשמש כתוספת ראייתית. הערכאה הדיונית זיכתה את העותר בקובעה, כי מאפייני החקירה הייחודיים בכל האמור בעבירות ביטחון מעלים את החשש כי הודאת הנאשם אינה אמת היא. משכך, מצאה הערכאה שלא די בשתיקת העותר בכדי לשמש כתוספת הראייתית הדרושה על מנת להרשיעו. על פסק דין זה הוגש ערעור בפני ערכאת הערעור. ערכאה זו בחנה אף היא את האמרות שהוגשו ומצאה כי לאור הסכמת העותר להגיש את האמרות, ולאור כך שלא תקף את מהימנותן או טען כנגד דרך השגתן, הרי ההודאות בעלות מהימנות גבוהה. ערכאת הערעור לא קיבלה גם את ההבחנה הגורפת שערכה הערכאה הדיונית לעניין עבירות ביטחון. מכאן הסיקה שדי בתוספת שבשתיקתו, בנסיבות האמורות, על מנת להרשיע את העותר. על פסק דין זה העתירה שבפנינו.

3.השאלה שמבקש העותר להעלות על שולחן הדיונים הינה האם ניתן לראות בשתיקתו כדבר מה נוסף על הודאתו לצורך הרשעתו בדין. השאלה האם יכולה שתיקה להוות דבר מה נוסף נדונה לאחרונה בפני בית משפט זה (רע"פ 4142/04 סמל (מיל.) מילשטיין נ' התובע הצבאי הראשי (טרם פורסם, 14.12.06). שם הוחלט, בדעת רוב, כי בעוד שהכלל הרגיל הוא כי שתיקה אינה מהווה דבר מה נוסף, הרי לכלל זה ישנם חריגים. שיקול הדעת בעניין, נתון לערכאה הדיונית ונגזר מנסיבות המקרה (ראו שם, החל מפסקה 29 לפסק דינה של השופטת ארבל).

4.משאין כלל גורף הקובע כי לעולם לא תהווה שתיקה דבר מה נוסף, אין סיבה שבית המשפט הגבוה לצדק יתערב בעניין. משנמצא כי קיימים מקרים בהם ניתן להסתמך על שתיקה, הופכת הסוגייה לתלויית עובדות. אף אם נניח, ואיננו אומרים זאת, כי עניין כזה יכול לעלות בגדרה של בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי, שונים פני הדברים כאשר עסקינן בעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. הלכה היא כי בית משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור על בית המשפט הצבאי לערעורים. התערבות בית משפט זה מוגבלת רק למקרים חריגים כדוגמת חריגה מסמכות, סטייה מהוראות חוק או פגיעה בכללי הצדק הטבעיים ומקרים חריגים אחרים (ראו למשל, בג"ץ 10416/05 אלחרוב נ' בית המשפט הצבאי ביהודה (טרם פורסם, 24.5.07)). המקרה דנא אינו נכלל בגדר מקרים מצומצמים אלו.

5.לפיכך, נדחית העתירה על הסף.