פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
10429/09
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט ע' פוגלמן
העותר:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. הועד המרכזי הארצי של לשכת עורכי הדין
2. בית הדין הארצי של לשכת עורכי הדין
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
העותר בעצמו
בשם משיב 1:
עו"ד רועי בראונר
פסק דין
השופט נ' הנדל:
1.
נגד העותר התנהל הליך משמעתי בפני בית הדין המשמעתי של לשכת
עורכי הדין, בסיומו הושעה בפועל למשך 3 חודשים מחברות בלשכה. לטענת העותר, נתקבלו
במסגרת ההליך האמור החלטות שונות, שחלקן לא קוימו במלואן. משכך, מבקש העותר בעתירה
שבפנינו ארבעה סעדים עיקריים:
א.
לחייב את משיב 2 להסביר מדוע לא קוימה במלואה
החלטת בית הדין המשמעתי האזורי מיום 21.10.09 (בד"מ 15/04) לעכב את גזר הדין
למשך 30 יום וליתן טעם מדוע נמחק שמו של העותר מרשימת עורכי הדין 3 ימים טרם המועד
שנקבע.
ב.
לחייב את לשכת עורכי הדין להסביר הכיצד
לא יושמה עד היום החלטת בית הדין המשמעתי הארצי מיום 16.12.09 (בד"א 119/09),
בה נקבע שגזר הדין יעוכב למשך 20 יום. לדברי העותר, נמחק שמו ממחשב בית המשפט
וכתוצאה מכך נבצר ממנו מלטפל בתיקי הוצל"פ ונגרמו לו נזקים. בעניין זה, מצביע
העותר על פניותיו הרבות בנושא – בלא שהתקלה טופלה.
ג.
לבטל את ההחלטה האמורה, במסגרתה עוכב
גזר הדין למשך 20 יום בלבד ולא עד תום ההליכים המתנהלים במסגרת הערעור.
ד.
לבטל את החלטת בית הדין המשמעתי הארצי
(בד"א 119/09), לפיה נדחתה בקשת העותר לפסול את חברי בית הדין מלדון בעניינו.
משיב 1 ביקש בתגובתו המקדמית לדחות את העתירה על הסף. באשר
לסעד הראשון, נטען כי מדובר בסעד תיאורטי. זאת, שכן במועד בו הוגשה העתירה כבר
נכנס לתוקפו העונש שהוטל על העותר ובכל מקרה עומד לעותר סעד חלופי בדמות פנייה
לערכאה שהורתה על עיכוב הביצוע. עוד טוען משיב 1 כי ממילא ניתנה פעם נוספת החלטה
לעכב את ביצוע עונש ההשעיה במהלך חודש ינואר 2010.
ביחס לסעד השני, טען משיב 1 כי שמו של העותר לא נקלט כתוצאה מתקלה שארעה במערכת המחשוב של הנהלת בתי המשפט. משתוקנה התקלה, יש בכך לגישת המשיב כדי לייתר את העתירה. בנוגע לסעד השלישי, נטען כי מדובר בהחלטת ביניים וכידוע בג"ץ אינו משמש ערכאת ערעור על החלטות ביניים. כך או כך, גורס משיב 1 כי משהורה בית הדין על עיכוב ההחלטה עד למועד שמיעת הערעור – העתירה מתייתרת. באשר לסעד הרביעי בדבר הטענה לפסלות חברי בית הדין, הדגיש משיב 1 שעסקינן בהחלטת ביניים וכאמור הלכה פסוקה היא שעל החלטה מסוג זה לא ניתן לעתור לבית המשפט הגבוה לצדק.
2.
ההכרעה בעתירה דנא אינה מצריכה הידרשות לכלל הטענות המפורטות לעיל. זאת, בשל קיומן של עילות סף המונעות מהעותר מלהיכנס לטרקלין בית משפט זה.
באשר לסעד הראשון המבוקש, נראה כי אכן צדק משיב 1 בטענתו כי עסקינן בסעד תיאורטי נוכח המועד בו הוגשה העתירה. בעניין הסעדים השני והשלישי בדבר עיכוב גזר הדין למשך 20 יום, נראה שלרשות העותר עומד סעד חלופי. בית הדין המשמעתי מוסמך לדון בעניינו של עורך דין שהוגשה נגדו קובלנה ולהטיל עליו עונשים שונים שנקבעו בחוק, ובכללם השעיית חברותו בלשכה (ראו סעיף 68 ל חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א – 1961 ). במסגרת הגשת ערעור מוסמך בית הדין לעכב את ביצוע העונש שהושת על עורך הדין (ראו סעיף 72 לחוק).
כאן,
בית הדין המשמעתי הארצי נעתר לבקשת העותר והורה על עיכוב מחודש של השעייתו עד לתאריך 1.2.10. כמובן, תוצאה זו ממחישה את קיומו של סעד חלופי. משנעתר בית הדין לבקשה אכן מתייתר הצורך לדון בסעד האמור.
הסעד הרביעי המבוקש תוקף, כאמור, את ההחלטה שלא לפסול את ההרכב הדן בעניינו של העותר. מצאנו כי מדובר בהחלטת ביניים, שניתן יהא לערער עליה במסגרת הערעור על פסק הדין כולו. במצב זה, יש לדחות את העתירה על הסף. כפי שהביע בית משפט זה את דעתו ) עו"ד חיים ארבל נ' עו"ד מלכה אנגלסמן , (לא פורסם, 19.9.2007) :
"ככל שהעתירה מכוונת לתקוף את עצם החלטת חברי המותב שלא לפסול עצמם – דינה להידחות על הסף.... זאת ועוד: כבר נפסק כי "ככלל, אין בית משפט זה נזקק לעתירות כנגד החלטותיהם של בתי הדין המשמעתיים המחוזיים של הלשכה" כאשר הלכה זו נקבעה בדיוק במקרה בו הופנתה העתירה "כנגד סירובו של הרכב בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין במחוז תל-אביב-יפו לפסול עצמו מלדון בקובלנות שהוגשו נגד העותר" (בג"ץ 7464/97
רון נעים, עו"ד נ' בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב-יפו (לא פורסם, 19.12.1997); והשוו: בג"ץ 1803/91 עו"ד שמואל סעדיה נ' בית הדין המשמעתי מחוז תל אביב (לא פורסם, 9.7.1991))
3.
העולה מן האמור כי דין העתירה להידחות על הסף וכך אנו מורים.
ניתן היום, י"ט בשבט התש"ע
(3.2.10).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט