בג"ץ 10430/06 לידיה סבידלר נ. משרד הפנים-מינהל האוכלוסין

השופטת א' חיות:

1.

העותרת 1, אמה של העותרת 2, הינה אזרחית ותושבת ישראל מכוח נישואיה ליהודי עמו עלתה לישראל בשנת 1972. העותרת 2 ובנה הקטין, העותר 3, נכנסו לישראל בשנת 1999 מכוח אשרת תייר שניתנה להם לפרק זמן של שלושה חודשים.

בעת ששהתה בישראל פגשה העותרת 2 אזרח ישראלי שאיננו צד לעתירה זו. השניים נישאו ביום 27.4.2001 ב'נישואי פרגוואי' וביום 25.3.2002 הגישו בקשה לאיחוד משפחות. בשנת 2004 ובטרם אושרה בקשתם, נפרדו בני הזוג אם כי קשר הנישואין לא הותר באופן פורמאלי עד עצם היום הזה. באוגוסט אותה שנה, הודע לעותרת בכתב על ידי סגן שר הפנים כי היא אינה זכאית לאזרחות מכוח חוק השבות, תש"י-1950, אולם פתוחה בפניה הדרך לפנות אל הועדה הבינמשרדית לעניינים הומאניטאריים (להלן: הועדה ). בחלוף שנתיים הוגשה העתירה שבפנינו. במסגרת הטיפול בעתירה פנה המשיב במכתב מיום 20.5.2007 אל באת כוח העותרים וציין בפניה כי הדרך שעל העותרים לילך בה, כפי שאף צוין בפניהם בהודעת סגן שר הפנים, הינה פנייה לועדה וכי מבירור שערך עולה כי בקשה כזו לא הוגשה על ידם עד עתה. עוד ציין המשיב במכתבו כי בקשתם של העותרים 2 ו-3 לקבל מעמד בישראל הינה מכוח חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה ) ועל כן עומד לרשותם סעד חלופי של פנייה לבית המשפט לעניינים מינהליים. המשיב אף התחייב כי אם תוגש פניה לועדה בתוך 30 ימים וגם אם לא תיענה, לא יפעל להרחקת העותרים במשך 30 ימים נוספים על מנת לאפשר להם לפנות בעתירה מינהלית כאמור. פנייתו זו של המשיב אל העותרים לא נענתה ובעתירה שבפנינו טוענת העותרת 2 כי התנהלותו של המשיב אשר מנע ממנה לאורך זמן אשרת עבודה וטיפול רפואי עבור בנה הסובל מפגיעה מוחית קשה, הטילו על בן זוגה נטל כבד שלא יכול היה לעמוד בו ובעקבות כך נפרדו השניים. העותרת מבקשת כי יוענק לה כעת המעמד לו הייתה זכאית, לטענתה, עוד בשנת 2001.

2.

המשיב מצידו טוען כי דין העתירה להידחות על הסף ראשית , משום שהעותרים לא מיצו את ההליכים העומדים לרשותם ולא פנו אל הועדה ועל כן עתירתם מוקדמת מדי. שנית, אף לשיטתה, נפרדה העותרת מבן זוגה הישראלי כבר בשנת 2004 וברי, אפוא, כי אין לעותרת כל עילה לקבלת מעמד בישראל מכוח חוק האזרחות, תשי"ב-1952, הדורש קיומו של קשר זוגי. שלישית ,

נישואיה של העותרת הינם 'נישואי פרגוואי' שנערכו מבלי שמי מבני הזוג נכח בטקס ועל כן אינם תקפים. משכך נסמכת בקשתה של העותרת לקבלת מעמד בישראל על חוק הכניסה ועליה לפנות לבית המשפט לעניינים מנהליים. רביעית , טוען המשיב העתירה הוגשה בדצמבר 2006, למעלה מארבע שנים לאחר שהוגשה הבקשה לאיחוד משפחות וכשנתיים לאחר שחדל הקשר הזוגי מלהתקיים והיא, לוקה בשיהוי כבד שדי בו על מנת לדחותה ו חמישית - אשרת התייר שניתנה לעותרת פקעה עוד בשנת 1999 והיא שוהה בישראל שלא כדין וטעם זה מצדיק אף הוא, לטענת המשיבה, את דחייתה של העתירה.

3.

כפי העולה מהודעת סגן שר הפנים ומתגובת המשיב, לא מיצתה העותרת את ההליך הנתון לה בפני הועדה ובשלב זה, די בכך על מנת לדחות את העתירה על הסף. רשמנו בפנינו את הודעת המשיב כי לא יפעל להרחקת העותרים 2 ו-3 בכפוף לכך שיפנו אל לשכת מינהל האוכלוסין בבקשה מתאימה בתוך 30 ימים, וכן במשך 30 ימים נוספים לאחר קבלת החלטת הועדה, ככל שזו תדחה את בקשתם, על מנת לאפשר להם לנקוט בהליך מתאים בפני בית המשפט המוסמך.

אשר על כן, העתירה נדחית. אין צו להוצאות.