בבית המשפט העליון
בג"ץ 10432/04 - א'
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותרים:
1. עזמי מלחם
2. אסמא מלחם
3. סונדוס מלחם
נ
ג
ד
המשיבים:
1. שר הפנים
2.משרד הפנים - ירושלים
3.משרד הפנים – חדרה
עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים
בשם העותרים: עו"ד ואיל חוסרי
פסק – דין
עניינה של עתירה זו הוא בבקשת העותרים כי בית משפט זה יורה למשיבים לנמק מדוע לא יוענק מעמד בישראל לעותרות 2 ו-3, אשתו ובתו של מערער 1, שהנו אזרח ישראלי.
על פי גרסתו של עותר 1, בשנת 2001 הוא ניסה להגיש בקשה לאיחוד משפחות, אולם נדחה בטענה כי בקשתו אינה מגובה במסמכים הדרושים. נראה, כי בשנים שחלפו מאז לא עשו העותרים דבר כדי לקדם את עניינם, ופנייתם המחודשת למשרד הפנים בוצעה רק בשנת 2004. הפעם נדחתה הבקשה לנוכח הוראתו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003.
העותרים סבורים כי יש לראות את בקשתם כאילו הוגשה כבר בשנת 2001, היינו, לפני החלטת הממשלה מיום 12.5.02 בסוגיית איחוד המשפחות וכניסתה לתוקף של "הוראת השעה", ועל כן היה על המשיבים לדון בבקשה לגופה.
דין העתירה להדחות.
גם אם נכונה הטענה לפיה ניסו העותרים להגיש בקשה לאיחוד משפחות בשנת 2001, עובדה היא שבקשה זו לא התקבלה, ועל כן יש לראות בבקשה שהוגשה בשנת 2004 כבקשה חדשה לכל דבר ועניין. במצב זה, החלטת המשיבים לדחות את בקשתן של עותרות 2 ו-3 לקבלת מעמד בישראל, משקפת את המצב המשפטי הקיים, ולפיכך, לא ניתן להושיט לעותרים את הסעד אותו הם מבקשים.
עם זאת יודגש, כי כנגד חוקיות "הוראת השעה" תלויות ועומדות בפני בית משפט זה עתירות עקרוניות שההכרעה בהן טרם ניתנה, ועל כן שמורה לעותרים הזכות לשוב ולפנות בעתיד לרשות המוסמכת, ובלבד שתהיה בידם עילה לכך.
העתירה נדחית.
ניתנה
היום, ה' בכסלו תשס"ה (18.11.2004).
ש ו פ ט ש ו
פ ט ת ש ו פ ט