בג"ץ 10442/02 סאמי קבועה נ. מדינת ישראל

1.לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בת"פ 8104/02 ב"ש 21378/02 שניתנה ביום 27.6.02 מפי הנשיא ג' גלעדי, ולפיה נעצרו העוררים עד תום ההליכים נגדם.

2.על-פי העובדות המפורטות הכתב האישום, קשרו העוררים קשר עם תושבי מצרים כדי לייבא סם לישראל מסוג קנאבוס. ביום 6.6.02 הגיעו העוררים לגבול שבין ישראל למצרים, הבחינו באיתות ועצרו בסמוך לו. שותפיהם של העוררים שהגיעו משטח מצרים חצו את הגבול כשבידיהם ארבעה שקים שבתוכם סם קנאבוס במשקל כולל של כ-90 ק"ג. משהבחינו באנשי צבא נמלטו בחזרה לשטח מצרים, בהותירם את השקים ליד רכבם של העוררים. העוררים נעצרו במקום מיד לאחר מכן. כתב האישום מייחס לעוררים עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977), ייבוא סם (עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) התשל"ג-1973) וניסיון להחזקת סם (עבירה לפי סעיף 7(א) ו-(ג) רישא לפקודת הסמים בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין). לעורר 1 יוחסה גם עבירה של נהיגה בלא רישיון (עבירה לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א-1961).

3.כאמור, בית המשפט המחוזי החליט לעצור את העוררים עד תום ההליכים נגדם. בהחלטתו דן בית המשפט המחוזי בחומר הראיות שבתיק, וקבע כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהשקים שהכילו את הסם נועדו להגיע לידי העוררים אשר הגיעו כדי לאסוף אותם וכי הוכחה רציפות השרשרת מהשלב שבו נתפסו השקים ועד לשלב שבו נבדקו השקים במעבדת המשטרה. בית המשפט מציין את הודעת הגשש שהבחין בשקים ומנע מהרכב לברוח ואת הדו"ח שכתב מפקד הפלוגה שבגזרתו נתפסו השקים ולפיו הוא העביר את השקים לשוטר בשם חן כהן ביום 7.6.02 (מספר שעות לאחר שנתפסו השקים), כאשר עד למועד זה אופסנו השקים במחסן נעול. חן כהן עצמו כתב בדו"ח מיום 6.6.02 כי סימן את השקים בשמו והעבירם לאריה ניסנבלט. זה ציין בדו"ח שרשרת התפיסה כי קיבל את השקים ביום 7.6.02 לפנות בוקר, כשהם מסומנים בשם "חן כהן". ביום 9.6.02 הועברו השקים למשטרת דימונה וממנה למעבדת זיהוי פלילי של המשטרה. בדו"ח מז"פ נאמר כי השקים נתקבלו כשהם סגורים בחוט ועל כל אחד מהם פיסת נייר שעליה נכתב "חן כהן 6.6.02".

4.העוררים טוענים כי אין תשתית ראייתית לכאורה לכך שהם ביצעו את העבירות המיוחסות להם. לטענתם, הם נכחו באזור משום שחיפשו אחר גמליהם האבודים, ונסעו עם פנסי רכב כבויים משום שהפנסים היו מקולקלים. עוד הם טוענים, כי לא ירדו מרכבם על אף שהשקים היו בסמוך לו, מה שמעיד כי לא היו חלק מעסקת סמים כלשהי. לדבריהם, הודעות החיילים שנכחו באירוע רצופות סתירות. עוד טוענים העוררים כי קיים נתק בשרשרת התפיסה, וכי הסמים שנתפסו אינם אלה שנבדקו במעבדה, וזאת משום שלא ידוע מי העביר את השקים לידיו של עמית כהן. לחילופין טוענים העוררים, כי אין בשחרורם כדי להביא לידי שיבוש הליכי משפט, וכי אין חשש לכך שיסכנו את שלום הציבור ובטחונו.

5.לאחר עיון בחומר המצוי בתיק הגעתי למסקנה כי אין להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי בדבר קיומה של תשתית ראייתית לכאורה. המדובר בשורה של ראיות נסיבתיות משמעותיות, הקושרות את העוררים לעבירות המיוחסות להם. אין חולק כי העוררים נסעו בגיפ' שאורותיו כבויים על הכביש שלאורך גבול ישראל-מצרים וכי נעצרו על ידי גששים שהקימו מערב בסמוך לכביש. הראיה הנסיבתית המרכזית היא תפיסתם של ארבעה שקים המכילים סמים מסוג קנאבוס במרחק של כשלושה עד חמישה מטרים מהמקום בו עמד ונתפס רכבם של העוררים. נסיבות תפיסתם של העוררים ושל השקים המכילים את הסם מתוארות בהודעותיהם של ארבעה גששים: שני גששים שהיו במארב רגלי העידו כי ראו את הג'יפ בו נסעו העוררים ומאחורי הג'יפ – מעברו המצרי של הגבול - נראו איתותים של מצית. הגששים ראו את הג'יפ נוסע אחורה לכיוון האיתות של המצית ועוצר במקביל לאיתות. בשלב זה הגיע למקום רכב ובו שני גששים נוספים, אשר חסם את הג'יפ של העוררים, שעה שהאחרונים ניסו לברוח. הגששים במארב הרגלי הבחינו בכמה דמויות שנראו נמלטות לכיוון מצרים.

5.מיד עם תפיסתם הסבירו העוררים לגששים כי הם נמצאים במקום כדי לחפש גמלים. הסבר זה אינו נראה משכנע. ראשית, העוררים נסעו באורות כבויים. שנית קיימות סתירות לגבי מספר הגמלים, שכביכול, הלכו לאיבוד וכן לגבי מועד היעלמותם. שלישית, התברר כי ניתן היה באופן ידני להפעיל את האורות הגבוהים של הרכב. גם באשר לטענת העוררים כי קיים נתק בשרשרת התפיסה, עיון בחומר החקירה מלמד על כך שהשקים אשר נתפסו על ידי הגששים – על תכולתם – הם השקים אשר הגיעו בסופו של דבר למעבדה המשטרתית. המסקנה העולה מחומר הראיות שבתיק היא כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה להרשעת העוררים.

6.על פי כתב האישום מיוחסות לעוררים עבירות של ייבוא סם ונסיון להחזקת סם בכמויות גדולות. עבירות אלה מקימות חזקת מסוכנות על פי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996. לא השתכנעי כי בנסיבות העניין ניתן להסתפק בחלופת מעצר לגבי מי מן העוררים. שני העוררים הם בעלי עבר פלילי מכביד. לעורר 1 הרשעות קודמות בעבירות של פריצה, הצתת רכב מנועי, הדחה בחקירה והחזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית. לעורר 2 הרשעות קודמות רבות בעבירות רכוש. כן הורשע עורר 2 בעבר בעבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית ובעבירות של בריחה ממשמורת חוקית. על רקע זה, ונוכח העבירות החמורות המיוחסות לשני העוררים, אין בנמצא חלופת מעצר אשר תשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירותם של העוררים פחותה.

אי לכך, דין הערר להידחות.