בג"ץ 10447/07 חסן דבכ נ. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

לפני בקשה מטעם העותרים למחיקת העתירה ולפסיקת הוצאות.

1.

בעתירה שבכותרת התבקש צו מסוג הביאס קורפוס, שעיקרו בקשת העותרים כי המשיבים יודיעו לבני משפחת העותר 1 (להלן – העותר) מה עלה בגורלו של העותר, אשר נעצר בידי כוחות הביטחון ביום 4.12.2007. כפי שעולה מן העתירה, ביום 5.12.2007, למחרת מעצרו של העותר, פנה עותר 2, המוקד להגנת הפרט (להלן – המוקד) למרכז השליטה שבמפקדת קצין משטרה צבאית ראשי כדי לברר את מקום הימצאו של העותר. ממרכז השליטה נמסר למוקד כי העותר לא אותר. בפניית המוקד לכלא עופר ולבית המעצר במגרש הרוסים בירושלים נמסר כי העותר אינו מוחזק שם. סעדים נוספים שהתבקשו בעתירה היו להורות למשיב 2, קצין משטרה צבאית ראשית, להחזיק בידיו מידע עדכני בדבר מעצרו ומקום מעצרו של כל עצור, תשוב שטחים, המוחזק על ידי איזו מרשויות המדינה. כן ביקשו העותרים להורות למשיבים 3 ו-4, נציב שירות בתי הסוהר ומפכ"ל המשטרה, לרשום כדין ובזמן אמת את מקום מעצרם של עצורים.

2.

למחרת הגשת העתירה הודיעו המשיבים כי ביום האתמול בשעות הערב נמסר כי העותר הינו עצור והוא נמצא בחקירה במגרש הרוסים. הודעה טלפונית בעניין נמסרה למוקד. המשיבים מסרו, כי בירור ראשוני העלה כי ככל הנראה העיכוב באיתור העותר חל בגין העברת מתקן מגרש הרוסים מניהול משטרת ישראל לניהול שירות בתי הסוהר, שנשלם אך לאחרונה. נמסר כי בעניין זה נעשית היום עבודה בשירות בתי הסוהר, על מנת למנוע תקלות ברישום ובאיתור עצורים. על רקע זה התבקשו העותרים להודיע האם הם עומדים על העתירה. העותרים הודיעו כי הם עומדים על העתירה שכן זו לא התייתרה ככל שעסקינן בסעדים בעניין הקפדה על רישום עצורים והחזקת מידע עדכני אודותיהם (הסעד השני והסעד השלישי לעתירה). המשיבים נדרשו, איפוא, להגיש תגובה ביחס לסעדים האמורים. המועד שהוקצב לשם כך הוארך מעת לעת לבקשת המשיבים, לצורך קיום בירור יסודי עם כלל הגורמים הרלוונטיים. ביני לביני הגישו העותרים בקשות למתן החלטה בהעדר תגובה.

3.

בהודעה משלימה מטעם המשיבים (מיום 25.3.2008) נמסר כי על רקע הליך העברת כלל מתקני הכליאה בישראל לאחריות שירות בתי הסוהר (בשנים 2005 – 2006) עלה הצורך בעריכת שינויים ברמה הנוהלית, לשם שיפור ותיגבור מערך הרישום בבתי הכלא. נמסר כי המשיבים טורחים על עדכונה של פקודת נציבות מתוקנת ומקווים שיהיה בכך כדי למנוע תקלות דומות בעתיד. כן נמסר כי נעשית כיום עבודת מטה אינטנסיבית שמטרתה לשפר את מערך הרישום במתקני הכליאה וכי בשירות בתי הסוהר הוקם מרכז שליטה המרכז את המידע הרלוונטי לגבי אסירים ועצורים אליו ניתן לפנות במטרה לברר מיקומו של עצור כלשהו. מכאן טענת המשיבים כי גם הסעדים האחרים המבוקשים על ידי העותרים מתמלאים כיום הלכה למעשה, וזאת לא בגין הגשת העתירה. גם לאחר ההודעה המשלימה שבו והודיעו העותרים כי הם עומדים על העתירה, שכן דרכי הפעולה בהן נקטו המשיבים, הגם שהן מבורכות, אינן נותנות מענה מלא לבעיה.

4.

ביום 11.9.2008 הגישו העותרים בקשה למחיקת העתירה ופסיקת הוצאות, היא הבקשה שלפניי. נמסר בה כי נוכח העובדה שפורסמה הפקודה המעודכנת של הנציבות בעניין רישום עצורים וכן העובדה שהמשיבים התחייבו, במסגרת עתירה אחרת (בג"ץ 8696/07), לעדכן את הפקודה גם בעניין רישום אסירים וכן נוכח התמשכות ההליכים בעתירה, סבורים העותרים כי העתירה מוצתה ודינה להימחק. באשר להוצאות, טוענים העותרים כי היה צידוק בהגשת העתירה מאחר שהיה על המשיבים להודיע למשפחת העותר על מעצרו ומקום הימצאו ללא שיהוי. הגשת העתירה, כך נטען, היא שהניעה את המשיבים לבצע בדיקה יסודית בעניינו של העותר, דבר שהביא למסירת המידע אודותיו. העותרים מוסיפים וטוענים כי התנהלות לקויה מצד המשיבים אינה בבחינת מחדל חד פעמי וגם מטעם זה עליהם לשאת בהוצאות ההליך, וביתר שאת. בנוגע לגובה ההוצאות ביקשו העותרים גם כי תילקח בחשבון התנהלות המשיבים בעתירה זו ובכלל זה העיכובים בהגשת התגובות והימנעות מתיקון המחדל שבאי רישום העותר.

5.

עמדת המשיבים היא כי דין הבקשה לפסיקת הוצאות להידחות. זאת, בין היתר, בשל העובדה שמשפחתו של העותר כלל אינה צד להליך, בשל אופיה המיוחד של עתירת "איתור עציר" ובשל פרק הזמן הקצר מאוד אשר חלף מעת מעצרו של העותר ועד להגשת העתירה וכן פרק הזמן הקצר עד המענה עליה. המשיבים מפנים להחלטה בבג"ץ 4175/08 לדחות את בקשת המשיבים לחייב עותרים בהוצאות בעקבות הגשת עתירה לא מוצדקת בעניין "איתור אסיר", על יסוד הקביעה כי הדיאולוג בין עמותה העוסקת בזכויות ובין גורמי הממשל הוא מאופיה של מדינת חוק, מדינה יהודית ודמוקרטית. המשיבים סבורים כי דברים אלה יפים אף במקרה דנן. המשיבים מוסיפים כי נוכח ההיקף העצום של תנועות עצירים ואסירים, תקלות יחידות, ככל שאלו מתרחשות על אף הניסיון להימנע מהן, הן כמעט בלתי נמנעות.

6.

בתגובה לעמדת המשיבים טוענים העותרים כי אין זו הפעם הראשונה שהמשיבים לא ממלאים את חובת הרישום המוטלת עליהם. בהקשר זה הפנו העותרים לעתירות נוספות שהוגשו בנסיבות דומות. כן נטען כי למרות פרסום פקודת נציבות מתוקנת, ההוראות לא הוטמעו כנדרש בקרב גורמים בשטח וגם כיום נתקל המוקד מפעם לפעם במקרים בהם עצורים אינם נרשמים במקום מעצרם.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבים ובתגובת העותרים לה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה. משפחת העותר, בסיוע המוקד, ניסתה לקבל סעד מן המשיבים טרם הפנייה לבית המשפט. משכשל הניסיון, נוכח התשובה כי העותר לא אותר, הוגשה העתירה לצו הביאס קורפוס. בתגובות המשיבים לא נסתרה טענת העותרים כי הגשת העתירה הובילה למסירת המידע למשפחת העותר. ההסברים שהעלו המשיבים, הנעוצים בשינויים במערך הכליאה בישראל ובהיקפן העצום של תנועות עצורים ואסירים, אינם שוללים את צידקתה של העתירה. גם העובדה שבני משפחת העותר אינם נמנים על העותר אינה שוללת את זכאותם של העותרים להוצאות. במוקד העתירה מצוי העותר העצור על ידי כוחות הבטחון ולא בני משפחתו, הגם שבפועל הם העומדים מאחורי הגשת העתירה יחד עם המוקד. אוסיף, כי לשיטתי אין מקום לגזירה שווה לעניין פסיקת הוצאות בעתירה "לאיתור עציר" בין העציר ומשפחתו לבין המדינה, מה גם שאין מקום לכללים מוחלטים בעניין זה ויש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו (השוו, בג"ץ 2668/08 פריד נ' מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית (לא פורסם, 11.8.2008)).

8.

יחד עם זאת, בקביעת שיעור ההוצאות לא מצאתי מקום להתחשב בטענות הכלליות של העותרים לגבי התנהלות המשיבים בקשר לרישום עצירים או במקרים אחרים שפירטו העותרים לגבי אי רישום עצירים. פסיקת ההוצאות בתיק זה מוגבלת לטרחה שנגרמה לעותרים בקשר לאיתורו על העותר. השגות המוקד בקשר ליישומן של ההוראות החדשות שבפקודת הנציבות, אין מקום לבררן במסגרת הליך של פסיקת הוצאות. לא כל שכן אין מקום לפסוק בגינן הוצאות בסכום מוגדל. בהתחשב בכל האמור, כמו גם בעובדה שאיתורו של העותר הסתיים במהירות ובכך שלא היה צורך בדיון בעתירה לפני הרכב, יחויב המשיב בהוצאות העותרים בסכום של 3,000 ₪. לבקשת העותרים, העתירה נמחקת.