בג"ץ 10458/03 אהרון ברק נ. בית הדין הארצי לעבודה

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.זוהי עתירה שעיקרה מתן צו לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 22.5.03 בו נדחה ערעורו של העותר על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בחיפה. כן מבוקש בעתירה להורות על החזרת הדיון בתביעת העותר לבית הדין האיזורי לעבודה כדי שתידון מראשיתה, או על פי הוראות שינתנו על ידי בית משפט זה.

2.העותר עבד כמנהל עבודה במספנות חיל הים בחיפה. לטענתו, ביום 13.2.90 לקה בארוע מוחי חריף עקב התרגזות ולחץ במקום עבודתו. הוא תבע מהמוסד לביטוח לאומי הכרה בארוע המוחי כתאונת עבודה ונדחה. על רקע זה הגיש תביעה לבית הדין האיזורי בחיפה, ותביעתו נדחתה לאחר שנקבע על יסוד ראיות שהובאו כי אין הוכחה לכך שהארוע המוחי נגרם כתוצאה מן העבודה (להלן – "התביעה הראשונה"). על פסק הדין ערער העותר לבית הדין הארצי לעבודה. ערעור זה נדחה ביום 25.2.93 לאחר שבית הדין מצא כי אין עילה להתערב בקביעות בית הדין האיזורי לעבודה.

ביום 15.2.96 הגיש העותר תביעה חדשה לבית הדין האיזורי לביטול פסק הדין שניתן בתביעה הראשונה (להלן – "התביעה השניה"). טענתו התבססה על כך שמצא ראייה חדשה המאששת את גרסתו ביחס לארועים שהתרחשו במהלך העבודה, השופכים אור חדש על הארוע המוחי שארע לו. המסמך הינו טופס 796 "הודעה על תאונה של עובד צה"ל". בית הדין האיזורי דחה את התביעה השניה על הסף בנימוק שאין מדובר בראיה חדשה שלא ניתן היה להשיגה במועד הדיון בתביעה הראשונה. כן הוא הטיל ספק באמינותה של הראיה החדשה. מעבר לכך קבע כי גם לגופו של ענין אין בראיה זו כדי לסתור את הקביעה הרפואית שהעותר סבל ממצב רפואי קודם המסביר את הארוע המוחי בלא קשר לארועי מקום העבודה. על החלטת בית הדין האיזורי ערער העותר לבית הדין הארצי וערעורו התקבל במובן זה שהענין הוחזר לערכאה הדיונית כדי שתבחן את הראייה הנוספת לגופה. בית הדין האיזורי חזר, אפוא, ודן בענין וקבע, ראשית, כי לא נתקיים התנאי המצדיק פתיחת ענין אזרחי מחדש. לדבריו, המסמך שעל יסודו נתבקשה פתיחת המשפט מחדש היה מצוי בתיקו האישי של העותר ולא ניתן הסבר מה מנע ממנו להגישו בזמן. כן קבע כי גם אילו נתקבל המסמך כראייה, לא היה בו, לגופו, כדי לשנות את פני התוצאה של התביעה הראשונה. לאור זאת, נדחתה גם תביעתו השניה של העותר. על פסק הדין בתביעה השניה הוגש ערעור לבית הדין הארצי ונדחה על ידו. הוא ביסס הנמקתו לכך על בחינת התנאים לעריכת "משפט חוזר" בענין אזרחי ביחס לפסק דין סופי בעילה של גילוי ראיות חדשות. הוא התייחס להלכה הפסוקה לפיה פתיחת משפט שנסתיים מותנית בקיום שני תנאים מצטברים: קיומה של עובדה שלא היתה ידועה לבעל הדין ואשר לא יכול היה לדעת אודותיה; והיות העובדה החדשה שמבקשים להביאה עובדה העשויה לשנות את פני המשפט מיסודו. בית הדין מצא כי שני התנאים כאחד אינם מתקיימים במקרה זה. הראייה החדשה היתה מצויה בתיקו האישי של העותר והיתה בהישג ידו בהליך התביעה הראשונה. שנית, והחשוב מכך, אין במידע האצור בראיה החדשה כדי להאיר באור חדש את עניינו של העותר לגופו. בית הדין לא מצא במסמך שהוצג כל חידוש שעשוי היה להעמיד את נסיבות הארוע המוחי שנגרם לעותר באור שונה ולשייכו בדרך זו או אחרת לארועי עבודתו. לאור כל אלה דחה בית הדין הארצי את הערעור. על כך העתירה שלפנינו.

3.טענת העותר היא כי פסק הדין של בית הדין האיזורי לעבודה ניתן בטרם היה סיפק בידו להציג את כל ראיותיו ולהשמיע את כל טענותיו, וכי בית הדין האזורי פגע בכך בזכויותיו הדיוניות ובזכותו להליך משפטי ראוי. כן נטען שעתירתו עוסקת בסוגיה עקרונית שטרם זכתה לדיון מקיף בפסיקת בתי המשפט – היא סוגיית "המשפט החוזר" בהליך אזרחי, ומכאן שקמה עילה להתערבות בג"צ בפסיקת בית הדין.

4.בחנתי את טענותיו של העותר בפנינו על רקע פסיקת בית הדין לעבודה על ערכאותיו השונות, ולא מצאתי עילה להתערבותנו במקרה זה. כלל הוא כי התערבות בג"צ בפסיקת בתי הדין לעבודה הינה מצומצמת ביותר ונועדה אך למקרים יוצאים מן הכלל בהם נפלה טעות משפטית מהותית בפסיקתם, והצדק מחייב התערבות (ראה בג"צ 4057/00 ישקר בע"מ נ' בית-הדין הארצי לעבודה,

פד"י נה(3) 734, 750; בג"צ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' בית-הדין הארצי לעבודה , פד"י נא(2) 63, 88; בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פד"י מ(1) 673). ענין זה אינו נופל לגדר עילת ההתערבות האמורה. בתי הדין לעבודה לערכאותיהם יישמו עקרונות מקובלים בהלכה הפסוקה ביחס לתחום ההתערבות של הערכאה השיפוטית בפסקי דין סופיים וחלוטיים. הם בחנו את שאלת התקיימותם של התנאים המוקדמים לחידוש הליך בענין שניתן בו פסק סופי מפאת הגשתה של ראייה חדשה, ומצאו כי תנאים אלה לא נתקיימו במקרה זה. החלטתם נתקבלה לאחר שניתנה לעותר "יומו בבית המשפט" להציג את ראיותיו וטענותיו ככל שהן רלבנטיות לשאלת התקיימותם של התנאים לחידוש ההליך. לא נראה לנו כי נפלה טעות כלשהי בדרך יישומם של הכללים לפתיחת הליך בענין שניתן לגביו פסק סופי, וזכויותיו הדיוניות של העותר בהקשר זה לא קופחו כהוא זה. יתר על כן, ה"ראייה החדשה" שהוגשה נבחנה לגופה, ובתי הדין קבעו כי אילו נתקבלה הראייה, לא היה בה כדי לשנות את הממצאים והקביעות שנתקבלו בתביעה הראשונה בכל הנוגע לקשר הסיבתי שבין עבודתו של העותר לבין הארוע המוחי שארע לו. בנסיבות אלה, לא קמה עילה להתערבות בית המשפט הגבוה לצדק בפסיקת בתי הדין לעבודה, ודין עתירה זו להידחות על הסף.