פרטי ההליך
בבית-המשפט העליון
בשבתו כבית-המשפט הגבוה לצדק
בג"ץ 105/03
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט א' ריבלין
כבוד השופט א' א' לוי
העותר:
גאליה - מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. ראש הממשלה
2. שר החקלאות
3. מנהל מינהל מקרקעי ישראל
עתירה למתן צו על-תנאי
בשם העותר:
עו"ד ניסן ויסמן
בשם המשיבים:
עו"ד אורית קורן
פסק-דין
השופטת ד' דורנר
:
מינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל) החליט
לשנות ייעודו של שטח, אשר היה מושכר לעותר – מושב שיתופי – מייעוד חקלאי לקרקע
לבנייה למגורים. וועדת הפיצויים של המינהל (להלן: ועדת הפיצויים), שהתכנסה לדון
בשאלת שיעור הפיצוי לו זכאי העותר בגין שינוי הייעוד על-פי חוזה השכירות שבין
הצדדים (להלן: חוזה השכירות), קבעה, כי העותר יפוצה עבור שטח בגודל מסוים, אלא שהעותר
חלק על קביעה זו וטען כי מדובר בשטח גדול במידה ניכרת.
משנכשלו ניסיונות הצדדים להגיע להסכמה,
הגיש העותר את העתירה שבפנינו. ביום 20.3.03 שבה והתכנסה ועדת הפיצויים והחליטה
להגדיל את שיעור הפיצוי בכפי ארבעה מהשיעור המקורי, אלא שגם החלטה
זו אינה מקובלת על העותר, הטוען כי לא ידע על התכנסותה החוזרת של ועדת הפיצויים ולא זכה כי עמדתו תישמע בפניה.
דעתנו היא, כי דין העתירה להידחות.
סעיף 21(ד) לחוזה השכירות, אשר צירף העותר לעתירתו, קובע: "לא הסכימה האגודה [המושב] לקביעת ועדת הפיצויים, היא תהיה רשאית לפנות לבית משפט, בתנאי שפניה זו תוגש תוך 60 יום מתאריך משלוח ההודעה על החלטת ועדת הפיצויים". אשר-על-כן, ככל שיש בפי העותר טענות בעניין החלטתה של ועדת הפיצויים, וככל שמגבלת המועד בהסכם השכירות כאמור מאפשרת זאת, פתוחה בפניו הדרך לפנות לבית-המשפט המוסמך.
העתירה נדחית.
ניתן היום, כ"ו בניסן תשס"ג
(28.4.03).
ש ו פ ט ת ש ו פ
ט ש ו פ ט