בג"ץ 10505/09 התאחדות הסטודנטים הארצית נ. מדינת ישראל - משרד החינוך

לפניי בקשת המשיבה 5 לפסיקת הוצאותיה.

1.

העתירה שבכותרת הוגשה בשם שורה של גורמים ובהם - התאחדות הסטודנטים הארצית, ועד מנהלי המכינות הקדם-אקדמיות ומוסדות שונים להשכלה גבוהה - כנגד החלטת משרד החינוך להעביר לידי גוף מסחרי שנבחר במכרז, סמכויות שעניינן רישום, הפעלה פדגוגית, פיקוח על בחינות וקביעת מסלולים במכינות הקדם-אקדמיות. העתירה הופנתה בעיקרה כנגד משרד החינוך, וכן כנגד המשיבה 5 שהיא החברה המסחרית אשר זכתה במכרז האמור. יוער כי עד הליכי המכרז האמורים, עסקה בהפעלת המכינות הקדם-אקדמיות האגודה לקידום החינוך. אגודה זו עתרה בהליך נפרד לבית המשפט לעניינים מינהליים, לביטול תוצאות המכרז. על רקע זה, ציינו העותרים בפתח עתירתם כי העתירה אינה עוסקת במכרז, בתנאיו או בתוצאותיו, וכי עיקר העתירה מופנה כנגד ההחלטות שקיבל משרד החינוך והמדיניות שאימץ בתחום המכינות הקדם-אקדמיות. הטענה המרכזית בהקשר זה היתה כי החלטת משרד החינוך להעביר סמכויות ושיקול-דעת בנוגע להפעלת המכינות הקדם-אקדמיות לידי חברה מסחרית, ללא חקיקה בעניין ומבלי שהוסדרו מכלול ההשלכות הנובעות מכך, מנוגדת לדין ומובילה לתוצאה בלתי סבירה. בין יתר הסעדים שהתבקשו בעתירה, ביקשו העותרים כסעד ראשון להורות למשרד החינוך לבטל את ההחלטה להעביר לידי גוף מסחרי את התפקידים והסמכויות נשוא המכרז, "נוכח החששות הכבדים העולים מאופי ההתקשרות בין משרד החינוך לבין הזוכה במכרז [המשיבה 5 – ד.כ.ל]...". עוד התבקש בית המשפט, לצד סעדים מבוקשים נוספים, להורות למשרד החינוך ליתן טעם מדוע לא יקיים את חובת זכות הטיעון והשימוע לעותרים או לנציגיהם, נוכח השינוי המהותי במדיניות שנהגה משך שנים ארוכות בנוגע למכינות הקדם-אקדמיות. יצוין כי במסגרת העתירה התבקש גם צו ביניים אשר יורה למשרד החינוך להימנע מהפסקת ההתקשרות עם האגודה לקידום החינוך, שכאמור עסקה בהפעלת המכינות הקדם-אקדמיות עובר לזכייתה של המשיבה 5 במכרז.

2.

ביום 3.1.2010 הורה בית-משפט זה (כב' השופט הנדל) כי המשיבים יגישו תגובתם המקדמית לעתירה בתוך 30 ימים. עוד נקבע כי אין מקום למתן צו ביניים, וכי הבקשה לעניין זה נדחית.

3.

ביום 11.2.2010 הגישה המשיבה 5 את תגובתה המיקדמית לעתירה. המדובר בתגובה מפורטת המבארת את הטעמים אשר בעטים סברה המשיבה 5 כי דין העתירה להידחות. יוער כי לבקשת באת-כוח המדינה, ניתנה לה אורכה מוסכמת להגשת תגובתה המיקדמית לעתירה. בסופם של דברים, תגובה כאמור לא הוגשה, באשר העתירה נמחקה בהסכמת הצדדים.

4.

הבקשה המוסכמת למחיקת העתירה הוגשה לבית משפט זה ביום 16.3.2010. בבקשה צוין כי נציגי ועד ראשי המכינות הקדם-אקדמיות (העותר 2) נפגשו יחד עם נציגי משרד החינוך ונציגי המשיבה 5, וגיבשו דרכי עבודה משותפות "מתוך הבנה ורצון לשיתוף פעולה למען רווחת הלומדים במכינות". עוד צוין כי "הובהר כי לא הואצלה במסגרת המכרז כל סמכות שלטונית...", וכי שר החינוך הודיע על הקמתה של ועדה ציבורית לבחינת הסוגיות הנוגעות לפעילות המכינות הקדם-אקדמיות, והורה על הגשת המלצות הוועדה לידיו. בהתחשב בכך, ביקשו העותרים, בהסכמת המשיבים, למשוך לעת הזאת את העתירה. העותרים והמשיבים 2-1 הסכימו ביניהם על מחיקת ההליך ללא צו להוצאות. מנגד, המשיבה 5 הודיעה כי היא עומדת על הוצאותיה.

5.

ביום 18.3.2010 הורה כב' הרשם שני על מחיקת העתירה, וביקש את עמדת הצדדים לעניין הוצאותיה של המשיבה 5. בבקשתה ובתגובה מיום 18.4.2010 עמדה המשיבה 5 על הטעמים המצדיקים לשיטתה את חיוב העותרים בהוצאותיה. אשר לשיעור ההוצאות – נטען כי נושאי התפקידים של המשיבה 5 השקיעו זמן וטירחה לצורך הכנת התגובה המיקדמית לעתירה, וכי המשיבה 5 חויבה בסכום של 91,917.12 ש"ח בגין 91 שעות עבודת מתמחים ועורכי-דין מטעמה. העותרים התנגדו לחיובם בהוצאות המשיבה 5. נטען כי העתירה נמחקה משום שהשיגה את מטרתה, וכי מלכתחילה לא הופנתה העתירה כנגד זכייתה של המשיבה 5 במכרז. אשר לשיעור ההוצאות - טענו העותרים כי הם אינם מטילים ספק בכך שהמשיבה 5 השקיעה משאבים רבים בהכנת תגובתה לעתירה, וכי "אין כל ספק כי הנושא מהותי ובעל פוטנציאל כספי רב עבורה". עם זאת, נטען כי תגובת המשיבה 5 נסובה בעיקרה על ההצדקה לזכייתה במכרז – סוגיה אשר לפי הנטען לא עמדה כלל על הפרק במסגרת העתירה. לטענת העותרים, המשיבה 5 פירשה באופן שגוי את מהות העתירה ומטרותיה, והתאמצה להגן על עצם זכייתה במכרז, ללא כל צורך בכך.

6.

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים ובחומר המצוי בתיק, באתי למסקנה כי יש לחייב את העותרים בהוצאות המשיבה 5. כידוע, השאלה האם לחייב בהוצאות משפט עותר שמשך עתירתו טרם בירורה, מוכרעת לאחר בחינת הצידוק שבהגשת העתירה מלכתחילה - לרבות השאלה האם העתירה הוגשה ללא מיצוי הליכים או בשיהוי. עוד נבחנת הסיבה שבגללה התבקשה מחיקת ההליך טרם הכרעה בו. על העותר להראות כי הן הגשת העתירה והן החזרה ממנה היו מוצדקים. נוסיף כי בנסיבות בהן המשיבים מבקשים חיוב בהוצאות לאחר שהעותר ביקש למחוק את העתירה בלא שהתקבל הסעד לו עתר, יש בכך כדי להעיד לכאורה כי הגשת ההליך לא היתה מוצדקת מלכתחילה, והנטל על העותר להפריך חזקה זו (ראו: בג"צ 7944/04 לוכסמבורג תרופות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.1.2005)).

7.

בבואי ליישם את אמות-המידה האמורות על נסיבות המקרה דנן, אעיר תחילה כי אין בידי לקבל את טענת העותרים לפיה המשיבה 5 פירטה שלא לצורך את תשובותיה בתגובתה המקדמית לעתירה. המשיבה 5 צורפה לכתב העתירה כמשיבה שאיננה פורמאלית גרידא, ובדין צורפה כך. אמת, הסעדים שהתבקשו בפתח העתירה לא הופנו ישירות כנגד המשיבה 5. עם זאת, עיון בסעדים שהתבקשו בעתירה מבחינה מהותית מלמד, כי חלק מהסעדים נגעו במישרין לעניינה של המשיבה 5. כפי שצוין לעיל, במסגרת הסעד הראשון ביקשו העותרים להורות למשרד החינוך לבטל את ההחלטה להעביר לידי גוף מסחרי – המשיבה 5 – את התפקידים והסמכויות נשוא המכרז הנדון. זאת ועוד; בבקשה לצו הביניים, נתבקש לבית המשפט להורות למשרד החינוך להימנע מהפסקת ההתקשרות עם האגודה לקידום החינוך, שהפסידה במכרז בו זכתה המשיבה 5. סעדים אלה היו בעלי זיקה ישירה לעניינה של המשיבה 5. מבלי להיזקק לכלל פרטי העתירה המחזיקה 33 עמודים, אעיר כי טענות רבות בפרק שכותרתו "המסכת העובדתית", הופנו כנגד נסיונה ויכולתה של המשיבה 5 לתפעל את המכינות הקדם-אקדמיות בתחום הניהולי, המחשובי, הארגוני והפדגוגי. בין היתר, נטען במסגרת העתירה כי תפעול המכינות הקדם-אקדמיות על-ידי המשיבה 5 שהינה – כך נטען – גוף מסחרי חסר ניסיון וידע מתאים, יוביל להורדת איכות הלימודים, לפגיעה בחופש האקדמי, להפחתת מספר התלמידים שיסיימו בהצלחה את מסלול הלימודים במכינות, ולשיבוש התמיכה לה זוכים התלמידים מקרנות סיוע שונות. למקרא כל אלה, אין תימה מדוע ראתה המשיבה 5 להשיב בפרטנות לכתב העתירה, ולהתייחס לעצם ההתקשרות והזכייה במכרז, כמו גם ליתר הטענות שהועלו במסגרת העתירה.

8.

בנסיבות העניין, זכו העותרים לסעדים להם עתרו באופן חלקי בלבד, במובן זה שגובשו דרכי עבודה משותפות, והוקמה ועדה ציבורית לבחינת הסוגיות הנוגעות לפעילותן של המכינות הקדם-אקדמיות. בלא להמעיט בערכם של סעדים אלה, אעיר כי ספק בעיניי אם הסעדים האמורים הגשימו את מלוא התכליות המרכזיות אשר לשמן הוגשה העתירה מלכתחילה. מכל מקום, הסעדים שהושגו נגעו למשיבים 2-1, אשר הוסכם כי מחיקת העתירה בעניינם תיעשה ללא צו להוצאות. מנגד, הסעדים שהתבקשו בעתירה והיו בעלי זיקה ישירה למשיבה 5, קרי- הבקשה לביטול החלטת משרד החינוך להעברת התפקידים נשוא המכרז לידי המשיבה 5, וכן הבקשה לצו ביניים שימנע את הפסקת ההתקשרות של משרד החינוך עם האגודה לקידום החינוך – לא ניתנו לעותרים. משלא זכו העותרים בסעדים האמורים, הנטל עליהם להראות כי בכל הנוגע למשיבה 5, העתירה היתה מוצדקת. לא שוכנעתי כי העותרים עמדו בנטל זה, בהתחשב בכך שהטענות שנגעו למשיבה 5 לא נדונו ולא הוכרעו לגופם של דברים. בנסיבות אלה, על העותרים לשאת בחסרון הכיס שנגרם למשיבה 5 בגין הגשת ההליך שבכותרת.

9.

אשר לשיעור ההוצאות - יוער כי על דרך הכלל, ההוצאות הראליות מהוות נקודת מוצא לפסיקת הוצאות, ואולם על מבקש ההוצאות הנטל להראות כי ההוצאות שהוציא היו הכרחיות, סבירות ומידתיות (ראו: בג"ץ 891/05 תנובה נ' הרשות המוסמכת פ"ד ס(1) 600 (2005) והשיקולים המפורטים שם; עוד ראו: רע"א 6793/08 לואר בע"מ נ' משולם לוינשטיין הנדסה וקבלנות בע"מ (לא פורסם, 28.6.2009)). במקרה דנן, לטענת המשיבה 5 היא נאלצה להשקיע מאמצים וממון לצורך הכנת התגובה המיקדמית לעתירה. יוער כי העותרים לא חלקו על נכונותה של טענה זו. עוד טענה המשיבה 5 כי ראתה חשיבות רבה בהליך, בין היתר נוכח העובדה כי התמורה הכספית עבור השירותים נשוא המכרז עמדה על למעלה ממיליון ש"ח לשנה. שווי זכייתה של המשיבה 5 במכרז היה אפוא משמעותי עבורה, ולפיכך ניתן להבין מדוע ראתה המשיבה 5 להשקיע ממון וזמן לצורך הכנת תגובתה. עם זאת, יש להדגיש כי המשיבה 5 טענה כי חויבה בסכום כולל של 91,917.12 ש"ח בגין 91 שעות עבודת מתמחים ועורכי-דין מטעמה, אך לא הציגה כל אסמכתא לתמיכה בטענתה האמורה. לא הוצג הסכם שכר טירחה, קבלות או חשבוניות. אף לא הוסבר בסיס החיוב בשכר הטירחה ולא פורטה העבודה שהושקעה בתיק. לנתונים אלה חשיבות במסגרת הערכת הנחיצות והסבירות של הייצוג המשפטי, במיוחד נוכח סכום ההוצאות שביקשה המשיבה 5. לכך יש להוסיף כי ההליך הסתיים זמן קצר יחסית לאחר הגשתו, וכי מחיקת העתירה הובילה לכך שנחסך הצורך בשמיעת טענות הצדדים לפני הרכב ואף נחסך הצורך בהכרעה לגופם של דברים. עוד יצוין כי בתגובה המיקדמית לעתירה לא נדונו סוגיות מורכבות בצורה יוצאת דופן מבחינה עובדתית או משפטית, או סוגיות שהטיפול בהן דרש מומחיות מיוחדת. בהתחשב במכלול השיקולים האמורים, אני רואה לקבוע כי העותרים יישאו בשכר-טירחת עורכי-דין המשיבה 5 בסך של 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.