בג"ץ 10518/03פלוני נ. פרקליטות המדינה

השופט ס' ג'ובראן:

עניינה של העתירה שלפנינו הוא בבקשת העותר, אשר הורשע באינוסה של קרובת משפחתו (להלן: המתלוננת), להורות למשיב מס' 1 לבחון מחדש את נסיבות העניין ולהעמיד לדין פלילי את המשיב מס' 2 בגין ביצוע עבירות מין במשפחה לפי סעיף 351 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, במתלוננת.

עתירה קודמת זהה אשר הגיש העותר (בג"ץ 2134/03) נדחתה על-ידי בית-משפט זה, ביום 14.5.2003. בית-משפט זה התייחס בפסק-דינו לעמדת המשיב מס' 1, לפיה אינו חולק על כך, שהעבירות המיוחסות למשיב מס' 2 חמורות מאוד, אך הוא סבור כי בשלב זה, מאחר שאין אפשרות לנהל כנגד המשיב מס' 2 הליך פלילי המערב את המתלוננת בלא לפגוע בה קשות, יש להעדיף את שלומה של המתלוננת על פני העניין הציבורי בהעמדתו של המשיב מס' 2 לדין. המשיב מס' 1 הדגיש, כי שינוי בנסיבותיה של המתלוננת יביא לכך, שתישקל מחדש שאלת העמדתו לדין של המשיב מס' 2. בסופו של יום, קבע בית-משפט זה, כי אין עילה להתערבותו ודין העתירה להידחות.

או-אז, כחודש ימים בלבד לאחר מתן פסק-הדין של בית-משפט זה, שב העותר ופנה למשיב מס' 1 בבקשה, כי ישוב וישקול את עמדתו בעניין נשוא עתירה זו. בפנייתו זו לא העלה העותר כל טענה או נסיבה חדשה, אלא אך שב על טענותיו, כפי שהועלו על-ידו בפני המשיב מס' 1 בעבר.

ביום 2.11.2003 הודיע מר משה שילה, מנהל תחום עררים בפרקליטות המדינה, כי היועץ המשפטי לממשלה, מר אליקים רובינשטיין, בחן את פנייתו של העותר, אך לא מצא להיעתר לה. במסגרת תשובתו, ציין מר שילה, בין היתר, כי לא עלו עובדות או נתונים חדשים, שיש בהם כדי להוביל לשינוי ההחלטה.

העותר סירב לקבל עליו את הדין, והגיש לבית-משפט זה את העתירה שלפנינו, במסגרתה שב הוא על הטענות שהועלו על-ידו בפניותיו הקודמות.

מנגד, עמדת המשיב היא, בין היתר, כי העותר לא הצביע על כל שינוי בנסיבות, בתקופה הקצרה שחלפה ממועד פסק-דינו של בית-משפט זה, המצדיק את שינוי ההחלטה בעניין פנייתו.

דין העתירה להידחות על הסף.

החלטתו של משיב 1 נומקה בכך, שפרק הזמן אשר חלף מהמועד בו נדונה העתירה הראשונה ועד לפנייתו החדשה של העותר לעיון חוזר, הנו כה קצר, עד שאין בו כדי להצדיק את שינוי ההחלטה המקורית. החלטה זו סבירה היא בעיננו, במיוחד לנוכח הנימוק שהוביל אליה, היינו, הסכנה הכרוכה בהעמדתה של המתלוננת במצב אשר עלול לגרום לה נזק רב, בפרט לאור ניסיונותיה האובדניים מן העבר.

מעבר לדרוש יוער, כי כידוע, מידת התערבותו של בית-משפט זה, בשיקול-דעתן של רשויות התביעה, הינה מצומצמת ביותר, ובית-המשפט יתערב בכגון דא רק במקרים נדירים בהם ההחלטה לוקה ב"עיוות מהותי" או ב"חוסר סבירות קיצוני" (ראו בג"ץ 6009/94 שפרן נ' התובע הצבאי הראשי , פ"ד מח (5) 573, 582; בג"ץ 935/89 גנור נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד מד (2) 485; בג"ץ 2534/97 ח"כ יהב נ' פרקליטות המדינה , פ"ד נא (3) 1). אין המקרה שבפנינו נמנה על אותם מקרים המצדיקים כעת התערבות של בית-משפט זה.

העתירה נדחית על הסף.