פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בג"ץ
10520/05 - ד'
בפני:
כבוד הרשם יגאל מרזל
העותרים:
1. לוטפי חאפי
2. אנצאר חאפי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה לפסיקת הוצאות
החלטה
1.לפני בקשה מטעם העותרים למחיקת העתירה, השבת אגרה ופסיקת הוצאות. עניינו של ההליך באי הסדרת מעמד העותרת בדרך של קבלת תעודת זהות זמנית מסוג א/5 ושידרוג מעמדה לתושבת ארעית. העותרת היא תושבת האיזור, אשר נישאה לעותר, אזרח ישראל, בשנת 1996. המשיב לא העניק לעותרת אשרה מסוג א/5 למרות אישור בקשת העותרים לאיחוד משפחות, אלא אישר הארכת מת"ק פעמים מספר. תוקף הארכת המת"ק האחרונה פג ביום 21.11.05. החל מחודש ינואר 2005 הגישו העותרים לרשויות שונות ובכללן המשיב בקשות לשדרוג מעמד העותרת כנ"ל, כשהאחרונה שבהן מיום ה-5.10.05 נותרה ללא מענה. ביום ה-10.11.05 הגישו העותרים עתירתם לבית משפט זה, אך בטרם נדונה העתירה שידרג המשיב את מעמד העותרת לתושבת ארעית ביום ה-29.1.06 והנפיק לה תעודת זהות זמנית מסוג א/5. היות והסעד אותו ביקשו העותרים התקבל התייתרה העתירה. העותרים פנו לבית המשפט בבקשה למחיקת העתירה ולפסיקת הוצאותיהם .
2.העותרים טוענים, כי המתינו עד הגשת עתירתם הן בשל הקפאת הטיפול בענייני איחוד משפחות על-ידי המשיב, הן בשל רצונם לבחון את פסיקתו של בית משפט זה בעניין דומה שהיה תלוי ועומד בזמן הרלוונטי, והן בשל בחירתם להמתין לכניסתם לתוקף של שינויים בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראות שעה) התשס"ג-2003 (להלן: "החוק"). מעמדה של העותרת לא שודרג לתושבת ארעית על-ידי המשיב בניגוד לנוהל התקין בהליכי איחוד משפחות ובניגוד לחוק. לטענתם, רק הגשת העתירה היא שהביאה להסדרת מעמד העותרת כמבוקש, כארבעה עשר חודשים מיום הגשת הבקשה הראשונית. מאחר ומבוקשם של העותרים ניתן להם, מן הדין שישולמו הוצאותיהם. המשיב בתגובתו, מסכים למחיקת העתירה ולהשבת האגרה כקבוע בתקנות. לעניין ההוצאות, הושארה הבקשה לשיקול דעת בית המשפט אם כי המשיב טען כי יש להביא בחשבון את המהירות בה זכו העותרים לסעד, את היעדר הצורך בהתדיינות ואת דרך סיום ההליך.
3.לאחר שבחנתי את הבקשה ואת טענות הצדדים שוכנעתי כי נוכח התייתרות העתירה ונוכח בקשתם המוסכמת של הצדדים דין העתירה להימחק. האגרה תושב בניכוי הסכום הקבוע בפריט 8 (א) לתוספת הראשונה לתקנות בתי משפט (אגרות) תשמ"ח – 1987. לעניין פסיקת ההוצאות ובשים לב לבג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217, כמו גם לעמדת המשיב, שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל. מהחומר שבתיק עולה כי אכן הסעד המבוקש לא ניתן לעותרים במשך זמן רב, וזאת למרות פניות ובקשות רבות מצד העותרים ועל פניו, בהעדר סיבה מוצדקת. אשר לשיעור החיוב הרי שבהעדר ראיות בדבר הוצאות העותרים, ובשים לב לכך שלא נתקיים דיון והסעד ניתן זמן לא רב לאחר הגשת העתירה, אני פוסק על דרך האומדן כי המשיב יישא בשכר טרחת העותרים בסך של 5,000 ₪. סכום זה יישא ריבית והצמדה כדין מיום החלטתי זו ועד התשלום בפועל.
ניתנה היום, י"ג אדר תשס"ו (13.3.2006).
יגאל מרזל, שופט
רשם