בג"ץ 10608/02שריף הזימה נ. אגף המכס ומע"מ

מבוא

1.זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה שניתן בה"פ 475/00, ביום 13.1.03, על ידי כבוד השופטת ש' וסרקרוג, לפיו נדחתה תביעת המבקש להצהיר כי עומדת לו הזכות להגיש השגה בערעור בהתאם 5ח(א) לחוק מס קניה (סחורות ושירותים) תשי"ב-1952 (להלן: "חוק מס קניה"). כן נדחתה בקשת המבקש כי המשיב יימנע מלנקוט הליכי גבייה נגדו ללא צורך בהפקדת ערבויות.

רקע עובדתי

2.המבקש היה יבואן של אריחי קרמיקה בשנים 1997-1998. בשנים 1998-99 פתח המשיב בחקירה נגד המבקש, בעקבות חשד להעלמות מס קניה ומסירת הצהרות כוזבות באשר למחירי האריחים אותם קנה מספרד. בעקבות החקירה חויב המבקש בתשלום מיסי יבוא המסתכמים בערכים של חודש נובמבר 2002 בסך 2,045,000 ₪. המבקש פנה למשיב בבקשה להסכים ליתן לו ארכה להגשת השגה לפי סעיף 5ח(א) לחוק מס קניה. עמדת המשיב הייתה כי למבקש לא עומדת זכות ההשגה על פי הוראת החוק, אם כי פתוחה בפניו הדרך הקבועה בהוראת סעיף 5ח(ב) לחוק מס הקניה, המפנה להוראה הקבועה בסעיף 154 לפקודת המכס, לפיו תנאי להגשת ההשגה הוא תשלום סכום המס השנוי במחלוקת, שאת החזרתו יוכל המבקש לתבוע בתובענה אותה יגיש נגד המדינה תוך 3 חודשים מיום התשלום.

נוכח עמדתו זו של המשיב, עתר המבקש לבית המשפט קמא למתן פסק דין הצהרתי בו ייקבע כי עומדת לו הזכות להגיש השגה וערעור לפי סעיף 5ח(א) לחוק מס קניה. עוד ביקש המבקש, כי יינתן צו המורה למשיב להימנע מלנקוט בהליכי גבייה נגדו עד מתן החלטה בהשגה ובערעור שיוגשו. בד בבד עם הגשת התביעה, הגיש המבקש בקשה למתן סעד זמני המורה על עיכוב הליכי הגביה כנגדו עד להכרעה בתביעה.

פסק דינו של בית משפט קמא

3.באשר לבקשה לסעד זמני קבע בית המשפט קמא מפיו של כבוד השופט ד"ר ביין, כי צו זמני יינתן בכפוף לכך שהמבקש יפקיד ערבות בנקאית עד כדי מחצית סכום המס השנוי במחלוקת, וכי מחציתו האחרת תובטח על ידי שני ערבים. מאוחר יותר, ובעקבות בקשה שהוגשה להבהרת ההחלטה, נקבע כי "פרט לעיקולים שהוטלו על חלקות רשומות על שמו של המבקש במרשם המקרקעין, ימציא המבקש ערבות בנקאית צמודה על סך 250,000 ₪ ושתי ערבויות צד ג' להנחת דעת רשם בית המשפט, על מחצית הסכום שבמחלוקת". בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי המבקש לבית משפט זה, נמחקה על ידו בהמלצת בית המשפט.

באשר להליך העיקרי, דן בית המשפט קמא באופן מפורט בטענות המבקש ודחה אותן אחת לאחת. בית המשפט דחה את עתירת המבקש לעיכוב הליכי הגביה, תוך שהוא מדגיש כי אין המבקש מנוע מלהגיש תביעה כנגד שיעור המס, ולשם כך אין הוא חייב בתשלום מראש של המס השנוי במחלוקת, ודי אם יפקיד את הערבויות בהן חויב.

על פסק הדין הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה, ויחד עימו את הבקשה לעיכוב ביצוע דנן. את בקשתו לעיכוב ביצוע סומך המבקש על אלה: ראשית , לטענתו סיכוייו להצליח בערעור טובים. שנית , המבקש טוען כי ביצועו המיידי של פסק הדין יגרום לו נזק בלתי הפיך העלול לייתר את הדיון בערעור.

דיון

4.כידוע, הכלל הוא כי צד שזכה רשאי לבצע לאלתר את פסק הדין שניתן לטובתו. עיכוב ביצוע יינתן לעיתים רחוקות, ורק מקום שהמבקש הראה כי סיכוייו לזכות בערעור טובים, וכי עלול להיגרם לו נזק בלתי הפיך אם פסק הדין יבוצע עוד בטרם הסתיים הליך הערעור. בענייננו, ולאחר שבחנתי את הבקשה ואת התגובה לה, ולאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. באיצטלא של בקשה "לעיכוב ביצועו של פסק דין", מכוונת הבקשה הנוכחית לקבלתו של צו מניעה זמני במסגרת הליכי הערעור. מתן סעד מסוג זה ללא הפקדתן של ערבויות, הוא צעד חריג ונסיבותיו של המקרה הנוכחי אינן מצדיקות זאת. יותר מכך, משמעותו המעשית של פסק דינה של הערכאה הראשונה הוא חיוב המבקש בחיוב כספי, וככזה אין הוא כרוך בנזק בלתי הפיך, שהרי השבת המצב לקדמותו אינו כרוך בקושי מיוחד. כך או כך, בית משפט קמא איזן נכון בין האינטרסים הנוגדים של הצדדים, ולא מצאתי מקום לשנות מהחלטתו.

הבקשה נדחית, המבקש ישא בהוצאות הבקשה בסך 3000 ₪.