בג"ץ 10627/05 סימה רז נ. בית הדין הארצי לעבודה

השופטת ע' ארבל:

1.העותרת נפגעה בתאונת עבודה, ולטענתה חלתה בסכרת כשבוע לאחר התאונה ובעקבותיה המשיב 2- המוסד לביטוח לאומי- הכיר בתאונה כתאונת עבודה, אך סירב להכיר במחלת הסכרת כקשורה לתאונה זו. הוועדה הרפואית אליה פנתה העותרת דחתה אף היא את תביעתה. עם זאת הועדה הרפואית לעררים החליטה שמחלת הסכרת אכן פרצה כתוצאה מתאונת העבודה.

ביום 11.3.04, הוא היום האחרון להגשת ערעור על החלטת הוועדה, בשעה 17:30 שיגר המשיב 2 פקס לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים ובו הודעת ערעור. ביום 14.3.04 הודיע מזכיר בית הדין למשיב 2 כי לא ניתן לפתוח ערעור באמצעות שיגור ההודעה במכשיר הפקסימיליה. לפיכך, ביום 17.3.04 הוגשה הודעת ערעור לבית הדין מטעם המשיב 2. העותרת הגישה בקשה לדחיית הערעור על הסף מהטעמים כי הערעור הוגש באיחור ללא בקשה למתן ארכה להגשתו וללא נימוקי ערעור, וכי ממילא לא מוסמך בית הדין לעבודה להאריך מועד ערעור על וועדה רפואית. בית הדין האזורי לעבודה דחה את הבקשה וקבע כי שיגור הודעת הערעור בפקס עמדה במועד הקבוע להגשת הערעור. על החלטה זו הגישה העותרת בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין ציין כי אמנם ההלכה היא שלא ניתן להמציא כתב בי-דין ראשון באמצעות הפקסימיליה, אך דחה את הבקשה מהטעם שהיא אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית. בית הדין הארצי ציין כי העותרת תהא רשאית לשוב ולשטוח את טענותיה במסגרת ערעור על פסק הדין בעניינה אם יוגש.

בית הדין האזורי לעבודה אשר דן בערעורו של המשיב 2 קיבל את הערעור. על פסק הדין הגישה העותרת בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, ובה העלתה בשנית את טענותיה הפרוצדוראליות. בית הדין דחה את הבקשה בקובעו כי אמנם ראוי שהמשיב 2 יגיש את הערעורים מטעמו על-פי סדרי הדין הנוהגים, אך בית הדין נוטה לנהוג בגמישות באשר להליכים שבפרוצדורה, ומאחר שבעניין זה מדובר בנושא דיוני מובהק, אין מקום להתערב. בית הדין ציין כי הוא סבור שאם היתה מוגשת בקשה להארכת מועד להגשת הערעור, היה בית הדין האזורי נענה לה. לבסוף הוא מציין כי לטעמו לא התגבשה אצל העותרת ציפייה סבירה לסופיות ההתדיינות, שכן היא ידעה שהמשיב 2 אינו משלים עם ההחלטה שניתנה, וכן כי לעותרת לא נגרם עיוות דין תוצאתי. כנגד החלטה זו הוגשה העתירה שבפנינו.

2.העותרת שבה וטוענת כי הלכה פסוקה היא כי בית הדין לעבודה אינו מוסמך להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים, ולפיכך נימוקו של בית הדין הארצי לעניין זה אינו עומד. כמו כן היא טוענת כי גם אם היה מתקבל הערעור שהוגש בפקס, בשל שעת הגשת הערעור- 17:30- יש לראות בערעור כאילו הוגש ביום למחרת, בהתאם לתקנה 497א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, משמע באיחור. לטענתה לא רק שהתגבשה אצלה ציפייה סבירה לסופיות הדיון, אלא מדובר בידיעה של ממש שההליכים בעניין זה הסתיימו. לבסוף היא טוענת כי גם אי פירוט נימוקי הערעור על-ידי המשיב 2 במסגרת הערעור שהגיש הצדיקה את מחיקת ערעורו.

3.כידוע, אין בית משפט זה יושב כערכאת ערעור נוספת על הכרעותיו של בית הדין הארצי לעבודה, והתערבותו שמורה למקרים בהם ההכרעה מגלה טעות משפטית מהותית וקיימים שיקולי צדק המחייבים התערבות זו (ראו בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ(1) 673). במקרה שבפנינו מעלה העותרת טענות פרוצדוראליות מובהקות אשר אינן מעלות שאלות בעלות חשיבות משפטית, ולכן אף אם נתפס בית הדין הארצי לכלל טעות בסוברו כי לבית הדין לעבודה יש סמכות להאריך מועדים להגשת ערעור על וועדה רפואית לעררים, אין בכך משום טעות מהותית המחייבת התערבותנו. יתרה מכך, נימוקו זה של בית הדין הארצי לא היה היחיד. בית הדין אף סבר כי אצל העותרת לא התגבשה ציפייה סבירה לסופיות ההתדיינות, וכן ציין כי לעותרת לא נגרם עיוות דין תוצאתי. בקביעותיו אלו אין מקום להתערב. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף.