פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
10740/02
בפני:
כבוד השופט א' מצא
כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופט א' גרוניס
המערערים:
1. מאיר רחמים
2. אסתר רחמים
נ ג ד
המשיבים:
1. ליגד השקעות ובנין בע"מ
2. היועץ המשפטי לממשלה
ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ירושלים מיום 23.9.01 בבר"ע
3223/01 שניתן עך-ידי כבוד השופט מ' גל
תאריך הישיבה:
כ"ד בתשרי תשס"ד
(20.10.03)
בשם המערערים:
עו"ד י' מלמד
בשם המשיבה 1:
עו"ד א' אשל ועו"ד ק' גניאל
בשם המשיב 2:
עו"ד י' בלום ועו"ד ר' נויבואר
פסק-דין
בהסתמך
על תניית-שיפוט בחוזה למכר דירה, נעתר בית-משפט השלום בירושלים לבקשת המשיבה והורה
להעביר את הדיון בתובענת המערערים נגד המשיבה לבית-משפט השלום בתל-אביב. משדחה
בית-המשפט המחוזי את ערעורם על החלטה
זו, ביקשו המערערים רשות-ערעור על פסק-דינו לבית-משפט זה. בקשתם עוררה שאלה בעלת חשיבות כללית: המערערים טענו, כי מהיותו של חוזה המכר אשר נכרת בינם לבין המשיבה "חוזה אחיד" - כמשמעו בחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 - ולאור האמור בסעיף 4(9) לחוק, חזקה על תניית השיפוט שנכללה בחוזה כי היא תנאי מקפח כמשמעו בחוק. הערכאות הקודמות, אשר הניחו כי חזקתו של סעיף 4(9) אמנם חלה על תניית השיפוט, הגיעו לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין אין בה כדי לקפח את המערערים. ביום 13.2.02 החליטה השופטת דורנר
להעביר את הבקשה להחלטת הרכב שלושה. כן הורתה על צירופו של היועץ המשפטי לממשלה כמשיב נוסף לערעור. וביום 21.11.02 החליט ההרכב, שלפניו נדונה הבקשה, להעניק למערערים את רשות הערעור המבוקשת. בעקבות החלטה זו הגישו המערערים את הערעור שלפנינו; והיועץ המשפטי לממשלה, שכאמור צורף כמשיב נוסף לערעור, הגיש נייר עמדה התומך בעמדת המערערים.
ביום 2.6.2003, בעוד הערעור שלפנינו ממתין לסיכומי-טענותיהם של בעלי הדין, יצא מלפני בית-משפט זה פסק-הדין ברע"א 188/02 מפעל הפיס נ' כהן [טרם פורסם]. פסק-דין זה (שניתן מפי השופט ריבלין , בהסכמת השופטים אנגלרד ו פרוקצ'יה ) עוסק במישרין בסוגיה המשפטית, שהמערערים והיועץ המשפטי לממשלה ביקשו להעמידה להכרעתנו, ופוסק בה הלכה ברורה. עיקרה של זו באימוץ "מבחן ההרתעה מפני מימוש זכויות", שהוצע בשעתו על-ידי השופט טירקל , בעודו מכהן כנשיא בית-המשפט המחוזי, בגדר החלטתו בבר"ע (ב"ש) 16/90 דרעד נ' יהודית , פ"מ תש"ן(3) 133. הילכת פסק-הדין ברע"א 188/02 חלה אף על עניינם של המערערים, ובחינתה של תניית השיפוט נשוא המחלוקת על-פי מבחן ההרתעה מובילה למסקנה כי בדין פסקו ערכאות קמא כי בנסיבות העניין אין לראות בתניית השיפוט תנאי מקפח. טיעוני בא-כוח המערערים ובא-כוח היועץ המשפטי לממשלה לא שכנעונו, כי יש מקום לחזור ולעיין בצדקת הילכתו של פסק-הדין האמור. כן לא שוכנענו בקיום בסיס להבחנה בין עניינם של המערערים לבין עניינם של המשיבים ברע"א 188/02 הנ"ל. בטיעוניו עמד בא-כוחו של היועץ המשפטי על החשש, שאימוצו של מבחן ההרתעה ירוקן מתוכנה את חזקתו של סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים. לחשש זה אין, לדעתנו, יסוד. עיקר יתרונו של מבחן ההרתעה הוא בהיותו מבחן גמיש המאפשר לבית-המשפט לבסס את הכרעתו בדבר היותה של תניית שיפוט בחוזה אחיד תנאי מקפח על בדיקת כלל נסיבותיו של המקרה העומד לדיון.
הערעור נדחה. בהתחשב בכך שמעיקרא נמצא עניינם של המערערים ראוי להתברר לפני בית-משפט זה, יועמד חיובם בתשלום שכר-טרחת עורך-דין למשיבה על סך 5,000 ₪ בלבד.
ניתן היום, כ"ה בתשרי תשס"ד
(21.10.03).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ש ו פ ט