בג"ץ 10764/05 מוחמד רושדי עיסא נ. מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון

לפני בקשה לפסיקת הוצאות בהליך שבכותרת.

1.עניינה של העתירה בבקשת העותר כי המשיב יתיר את כניסתו לישראל לצורכי עבודה. פניותיו החוזרות ונשנות של העותר בין השנים 2003-2005 לקבלת אישורים מתאימים, לאחר שאלה הוענקו לו בעבר, העלו חרס. תחילה הונמק הסירוב במניעה משטרתית ולאחר מכן התבסס הסירוב על מניעה ביטחונית. ביום 4.9.05 הוגשה בקשה נוספת אל המשיב בכדי שיתיר את כניסת העותר לישראל. משלא התקבלה תגובה לבקשה, הגיש העותר את העתירה שבכותרת ביום 20.11.05. בהודעת המשיב מיום 26.12.05, הודע לבית המשפט כי מבדיקה עדכנית שנערכה על ידי גורמי הביטחון הוחלט להסיר את המניעה הביטחונית בעניינו של העותר. לפיכך, המשיב הבהיר כי העותר יכול לפנות למשרד התיאום והקישור לשם קבלת כרטיס מגנטי ובקשה זו תאושר. כמו כן, הובהר כי העותר יוכל לפנות לגורמים הרלבנטיים לצורך קבלת היתר עבודה אשר תיבחן לפי הנוהליים הקיימים. נוכח האמור, ביקש המשיב כי העתירה תידחה על הסף בשל התייתרותה. בהודעה מטעם העותר מיום 27.12.05 ביקש בא כוח העותר כי העתירה תימחק רק בכפוף להודעה מעדכנת מטעמו שאכן המשיב עמד בדיבורו.

2.ביום 27.2.06 הגיש בא כוח העותר בקשה למחיקת העתירה ולהשתת הוצאות על המשיב. בבקשה נטען כי רק עקב העתירה ניתנו לעותר היתרי כניסה ועבודה. בא כוח העותר הוסיף וציין כי גם לאחר הודעת המשיב התגלו תקלות בקבלת האישורים המתאימים וכי רק לאחר פנייה נוספת מטעמו הוסדר העניין. המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, בקשות העותר לקבל היתרי כניסה לישראל טרם הגשת העתירה נבחנו על ידי גורמי הביטחון מספר פעמים והוחלט לדחותם בשל מידע מודיעיני אשר הצביע כי נשקף מהעותר סיכון לשלום הציבור. לטענת המשיב, במהלך חודש נובמבר, לאחר הגשת העתירה, התקבל מידע מודיעיני חדש, במסגרת בדיקה כללית שאינה קשורה לעתירה, שבגינו הוחלט להסיר את המניעה הביטחונית בעניינו של העותר, לאפשר לו לקבל כרטיס מגנטי ולאפשר למעסיקו להגיש בקשה למתן היתר כניסה לישראל לצורכי עבודה. המשיב מציין כי עקב תקלה התעכב הטיפול בעותר אולם לאחר פניית בא כוחו התקלה טופלה. בנסיבות אלה, לטענת המשיב עולה כי לא העתירה הניעה אותו להיעתר לבקשותיו של העותר ולפיכך אין להשית עליו את הוצאות העתירה. המשיב מוסיף ומציין כי בהתאם להלכה הפסוקה אין לעותר כל זכות שבדין לעבוד בישראל.

3.לאחר שבחנתי את הבקשה ואת תגובת המשיב הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. מטבע הדברים, החומר המודיעיני אשר על בסיסו הוחלט לסרב בעבר לבקשות המשיב למתן היתר כניסה ולאישור עבודה אינו מצוי לפני, ובשלב זה ומשהסכים העותר למחיקת העתירה, אין עוד מקום לבירור ממצה בשאלה האם השינוי שחל בעמדת המשיבה נבע אכן משינוי במידע המודיעיני. אולם אף אם אניח, בהעדר ראיות אחרות ונוכח החזקה לפיה הרשות פועלת כדין ובתום לב, כי בקשותיו של העותר סורבו מטעמים עניינים, עדין סבורה אני שיש מקום להשית על המשיב הוצאות. פנייתו האחרונה של העותר למשיב, עובר להגשת העתירה, לא נענתה כלל. לטענת המשיב, השינוי שחל בעמדתו נבע מבדיקה כללית שעשה, ללא קשר לעתירה. מכאן עולה, לכאורה, כי בקשתו של העותר לקבלת האישורים הנדרשים עובר להגשת העתירה לא טופלה באופן ענייני שכן יש להניח כי לו כך נעשה, הגשת העתירה היתה מתייתרת. יחד עם זאת, בשים לב לשלב בו נמחקה העתירה, בסמוך להגשתה וטרם נערך בה כל דיון ענייני, ישא המשיב בהוצאות העותר בסך של 4,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מעת המצאת החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.