בג"ץ 1077/07 דר' ראסם חאג' נ. המוסד לביטוח לאומי

השופטת ע' ארבל :

1.

העותר, רופא בקופת חולים מאוחדת, הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בטענה שיש להכיר בו כנכה עבודה על פי תורת המיקרוטראומה בשל לחץ דם גבוה ממנו הוא סובל, אשר נגרם לטענתו משורת אירועים הקשורים ליחסה של קופת חולים מאוחדת אליו. בית הדין האזורי דחה את תביעתו וקבע כי לא הונחה תשתית עובדתית המצדיקה מינוי מומחה. בית הדין קבע כי נמצאו סתירות בין הודעתו של העותר למוסד לביטוח לאומי לבין התצהיר שהוגש מטעמו, וכן נמצאו סתירות לעניין משך הזמן של הויכוחים שניהל העותר עם נציג קופת חולים מאוחדת בין התשובות של העותר בחקירה הנגדית לבין הודעתו. עוד ציין בית הדין כי לא הגיוני שהעותר רשם את התאריך של כל ויכוח ותיעד את העליה בלחץ הדם שלו אחריו. בפן המשפטי קבע בית הדין האזורי כי אין לראות במתח נפשי כצירוף של אירועים מצטברים חוזרים ונשנים לצורך הכרה בפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה.

2.

העותר הגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין דחה את ערעורו בקובעו כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, ובייחוד בהתרשמותה של האחרונה מהעדויות שנשמעו בפניה. לפיכך לא מצא בית הדין הארצי כי יש מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי. בפן המשפטי קבע בית הדין הארצי כי יש לפרש את תורת המיקרו טראומה באופן מצמצם, ולפיכך אין להכיר בלחץ נפשי שגרם לעלייה בלחץ הדם כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה.

3.

העותר טוען כי שגה בית הדין האזורי בקביעת העובדות, כי לקביעותיו אין אחיזה בחומר הראיות, וכי בית הדין התעלם מעובדות חשובות. אף בפן המשפטי סבור העותר כי טעו בתי הדין לעבודה בקובעם כי לא ניתן להכיר בעלייה בלחץ הדם שנגרמה כתוצאה מלחץ נפשי כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה.

4.

לאחר עיון בטענות העותר ובחומר שצירף לעתירתו, נחה דעתנו כי דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, אין בית משפט זה נוהג להתערב בהחלטותיהם של בתי הדין לעבודה, אלא אם כן הוא מוצא כי בהחלטה נפלה טעות משפטית מהותית וכי הצדק מחייב את התערבותו של בית משפט זה (ראו בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ(1) 673 (1986)). מקרה זה אינו עומד בתנאים אלו. בתי הדין לעבודה דחו את תביעתו וערעורו של העותר בהתבססם על קביעות עובדתיות שקבע בית הדין האזורי לעבודה ועל התרשמותו מן העדים שהעידו בפניו. לפיכך, אף אם נפלה טעות בניתוח המשפטי של בתי הדין לעבודה, ואיננו אומרים כך, הרי שאין בכך השפעה על תוצאות פסק הדין של בית הדין לעבודה בשל קביעותיו העובדתיות, ולכן אין עילה להתערבותנו. מעבר לכך נציין כי דווקא פסק הדין שמביא העותר לתמיכה בטענותיו בפן המשפטי תומך ככל הנראה במסקנתם המשפטית של בית הדין האזורי והארצי לעבודה בנסיבות עניין זה (ראו בג"ץ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד נג(2) 529 (1999)).

אשר על כן, העתירה נדחית.