בג"ץ 10825/04 פרנסואה אביטל נ. מדינת ישראל -פרקליטות מחוז חיפה /תחנת משטרת

השופט א' א' לוי:

1.נגד העותר, אסיר המרצה את עונשו בבית המעצר "קישון", נפתחה חקירה משטרתית לאחר שבתאו נמצא חומר החשוד כסם מסוכן.

2.העותר, אשר חשש כי קיומה של חקירה בעניינו תוביל להעמדתו לדין, עניין אשר עלול לפגוע בתנאי מאסרו, פנה למשטרת ישראל בבקשה כי תיק החקירה בעניינו ייסגר, ולחלופין כי יוגש נגדו כתב אישום. משנוכח לדעת כי משטרת ישראל אינה מגיבה על בקשתו, פנה העותר בעתירת אסיר לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה. בפתח הדיון הודיעה באת כוח המשיבה כי תיק החקירה בעניינו של העותר "נסגר היות ונסיבות העניין אינן מצדיקות עמידה לדין ולכן העתירה מתייתרת". חרף עמדה זו של המשיבה, ראה בית המשפט לנכון להוסיף, כי העתירה ממילא אינה מצויה בסמכותו העניינית של בית משפט לעניינים מנהליים, ולפיכך דינה להידחות על הסף.

ביום 14.11.04, שלושה ימים בלבד לאחר הדיון בבית המשפט לעניינים מנהליים, פנתה נציגת המשיבה לעותר והודיעה לו כי תיק החקירה נגדו נפתח בשנית, בעקבות חומר ראיות חדש שהגיע לידיה. בהמשך התברר כי אותו "חומר ראייתי" הוא חוות דעת של המחלקה לזיהוי פלילי, המאששת את החשד כי החומר שנמצא בתאו של העותר הינו "סם מסוכן".

3.העתירה שבפני מופנית כנגד החלטת המשיבה לשוב ולפתוח את תיק החקירה בעניינו של העותר. בא כוח העותר טען בשם שולחו, כי משנסגר תיק החקירה עקב חוסר עניין לציבור, ההחלטה לפתוח אותו שוב, בשל חומר ראיות חדש, היא בלתי סבירה, וכרוכה בעוגמת נפש לשולחו ולבני משפחתו.

4.לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה, הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף. כידוע, בית משפט זה אינו מתערב בהחלטות שעניינן העמדה לדין של חשוד, אלא אם החלטה זו נגועה באי-סבירות קיצונית הנובעת מטעות "ברורה, בולטת וקיצונית" (בג"צ 3425/94 גנור נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד נ(4) 1, 10). ואם כך היא ההלכה בכל הנוגע להחלטות בדבר העמדה לדין והגשת כתב אישום, נכון הדבר שבעתיים כאשר מדובר בהחלטה לשוב ולפתוח את תיק החקירה, בשלב שבו עוד לא ברור כלל אם חקירה זו תבשיל לכדי כתב אישום. בית משפט זה לא ישים את עצמו בנעליה של משטרת ישראל, באשר היא הגוף המוסמך לניהול החקירה, ולה כמו לרשויות מינהליות אחרות, נתונה הסמכות לבחון את החלטתן מחדש אם נסיבות העניין מצדיקות זאת, והמקרה הנוכחי הוא דוגמה לכך (ראו את בג"צ 844/86 איתי דותן נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד מא(3), 219, 222-223). אכן, ראוי כי החלטה מסוג זה של הרשות תיעשה בזהירות יתרה, במיוחד לנוכח אינטרס ההסתמכות של החשוד, אולם בנסיבות בהן מגיע לידי הרשות חומר ראיות חדש לחובת חשוד, אין להצר את מרחב הפעולה שלה הואיל והאינטרס הציבורי מחייב שחקירות מסוג ימוצו עד תום.

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף.