פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 10829/05 סבחה הירבאוי נ. שר הפנים

ניתן ביום

בקצרה

תכנון ובנייה · הארכת מועד להגשת תביעת פיצויים בגין פגיעה תכנוניתעתירה נגד החלטת שר הפנים לדחות בקשה להארכת מועד להגשת תביעה לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

העותרים עתרו נגד דחיית שר הפנים לבקשתם להארכת מועד להגשת תביעה לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה בגין ייעוד חלקותיהם לדרך. בית המשפט קבע כי האיחור של כארבע וחצי שנים והטענות שהועלו, לרבות גיל, אי קרוא וכתוב ואי פרסום בערבית, אינן מצדיקות התערבות. העתירה נדחתה.

העובדות

העותרים הם בעלי חלקות שנכללו בתוכנית שייעדה אותן לדרך. התוכנית פורסמה למתן תוקף באפריל 1996, והמועד להגשת תביעות היה שלוש שנים. העותרים לא הגישו תביעה במועד ופנו לבקשת הארכת מועד בשנת 2003, לאחר כארבע וחצי שנים מהמועד.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להתערב בהחלטת שר הפנים שלא להאריך את המועד להגשת תביעה בגין פגיעה תכנונית לאחר איחור של כארבע וחצי שנים?
  2. 2.האם גיל מופלג, אי ידיעת קרוא וכתוב ואי פרסום התוכנית בעיתון בשפה הערבית מצדיקים הארכת מועד?

הלכות

  1. 1

    אין מקום להתערב בהחלטה לדחות בקשה להארכת מועד כאשר האיחור עומד על כארבע וחצי שנים והטענות המועלות אינן מבוססות על העובדות.

    ״בנסיבות אלה, וכאשר חלפה תקופה של כארבע וחצי שנים מן היום בו עברה תקופת ההתיישנות, לא נמצא לנו שטעה המשיב 1 בהחלטתו.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    טענת גיל מופלג נדחתה כאשר המבקשים אינם מופלגים בגילם במידה המצדיקה הארכת מועד.

    ״ברור, שאין מדובר במקרה של זקנה מופלגת.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הארכת מועד
  • פגיעה תכנונית
  • חוק התכנון והבנייה
  • תוכנית
  • התיישנות
  • גיל מופלג
  • קרוא וכתוב

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ

10829/05

בפני:

כבוד השופט א' גרוניס

כבוד השופטת מ' נאור

כבוד השופט ע' פוגלמן

העותרים:

1. סבחה הירבאוי

2. עטה סולימאן

נ ג ד

המשיבים:

1. שר הפנים

2. הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים

עתירה למתן צו על-תנאי ולצו ביניים

תאריך הישיבה:

ב' בכסלו התשס"ח

(12.11.07)

בשם העותרים:

עו"ד מאהר חנא

בשם המשיב 1:

עו"ד אביטל סומפולינסקי

בשם המשיבה 2:

עו"ד דורית ירחי

פסק-דין

1.

שר הפנים, הוא המשיב 1, דחה את בקשתם של העותרים להאריך המועד להגשת תביעה על פי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965. העתירה שבפנינו מופנית נגד החלטתו של השר.

2.

העותרים טוענים כי הינם בעלי חלקות הנמצאות בתחומה של תוכנית 3457א' (להלן - התוכנית). החלקות נמצאות במרחב התכנון המקומי של ירושלים. לטענת העותרים הם נפגעו עקב התוכנית, אשר ייעדה את חלקותיהם לדרך. התוכנית פורסמה למתן תוקף ביום 19.4.96. המועד להגשת תביעות בגין פגיעה תכנונית הוא שלוש שנים מיום פרסום דבר אישורה של התוכנית. העותרים לא הגישו תביעות תוך התקופה האמורה. הם פנו בבקשות להארכת מועד בחודש אוגוסט 2003 ובחודש אוקטובר של אותה שנה. משמע, עסקינן באיחור של כארבע וחצי שנים.

3.

העותרים טוענים מספר טענות שלטעמם מצדיקות התערבות בהחלטתו של המשיב 1 שלא להאריך המועד. הם מצביעים על גילם, המכונה "גיל מופלג", על כך שאינם יודעים קרוא וכתוב ועל כך שדבר התוכנית לא פורסם בעתון בשפה הערבית.

4.

מסתבר, כי העותרת 1 הינה ילידת שנת 1939 ואילו העותר 2 הינו יליד שנת 1942. ברור, שאין מדובר במקרה של זקנה מופלגת. עוד מתברר, כי בפניה למשיב 1 לא טענו העותרים כלל כי אינם יודעים קרוא וכתוב. עוד עולה מן התגובות של המשיבים כי דבר התוכנית פורסם בעתון בשפה הערבית. נמצא, אם כן, כי אין יסוד לטענות. בנסיבות אלה, וכאשר חלפה תקופה של כארבע וחצי שנים מן היום בו עברה תקופת ההתיישנות, לא נמצא לנו שטעה המשיב 1 בהחלטתו. אין לנו צורך, על כן, להביע עמדה בשאלה האם הפגיעה הנטענת נגרמה על ידי תוכנית שאושרה עוד בשנת 1984.

5.

בימים האחרונים הגישו העותרים בקשה להתיר הגשתן של ראיות נוספות. החומר הנוסף לא היה בפני המשיב 1 וכלל לא יכול היה להיות בפניו, שכן מדובר בהתרחשויות מן התקופה האחרונה. לעניין זה רשאים העותרים לפנות למשיב 1 בבקשה נוספת להארכת מועד. כמובן, שאין בדברינו אלה משום הבעת עמדה כלשהי בעניין זה.

6.

העתירה נדחית איפוא.

ניתן היום, ב' בכסלו התשס"ח (12.11.07).

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1אין מקום להתערב בהחלטה לדחות בקשה להארכת מועד כאשר האיחור עומד על כארבע וחצי שנים והטענות המועלות אינן מבוססות על העובדות.
  2. 2טענת גיל מופלג נדחתה כאשר המבקשים אינם מופלגים בגילם במידה המצדיקה הארכת מועד.