רע"א 10833/02 ניביט מערכות בע"מ נ. אריה אלון

בין הצדדים התקיים הליך בוררות, בעקבות תביעה שהגישו המשיבים. משניתן פסק-הבוררות, פנו המבקשים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבקשה לבטלו, על יסוד שלוש עילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ). טענתם הראשונה היתה, כי הבורר פעל בלא סמכות ובניגוד להחלטת בית המשפט המחוזי, שהורה לו לדון בכל חילוקי הדעות – הן אלה המצויים בתביעת המשיבים והן אלה המצויים בתביעה שכנגד שביקשו המבקשים להגיש. הבורר דן במחלוקות השונות אך מיאן להתיר למבקשים לצרף צדדים נוספים להליך – ועל כך השגתם. טענתם השניה של המבקשים היתה, כי הבורר לא הכריע בחלק מן העניינים שנמסרו להכרעתו. הטענה השלישית היתה, כי סירובו של הבורר להתיר להם לצרף מסמכים מסוימים כראיה, לאחר הגשת הסיכומים, מנע מהם את האפשרות הנאותה לטעון טענותיהם ולהביא ראיותיהם.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופט נ' ישעיה) דחה את טענות המבקשים – ובדין. לגבי הטענה הראשונה קבע, כי אמנם בית המשפט המחוזי הורה לבורר לדון בכל הסכסוכים שבין הצדדים, אך לא הורה על צירוף בעלי דין נוספים, והבורר רשאי היה שלא להתיר צירוף שכזה. אין המדובר כאן בחריגה מסמכות או בסטייה מהוראות בית המשפט המחוזי – כך נפסק – ועל כל פנים מנועים המבקשים מלהעלות טענה זו לאחר שניתן פסק הבוררות. אשר לטענה השניה קבע בית המשפט כי הבורר דן בכל השאלות שהיו צריכות הכרעה, וכי טענות המבקשים כנגד פסק הבוררות הן בעלות אופי "ערעורי" ואינן מקימות עילת ביטול. גם בטענה השלישית לא מצא בית המשפט ממש, בקבעו כי ניתנה למבקשים הזדמנות נאותה להביא ראיותיהם, ו"אם המבקשים או בא כוחם מצאו מסמכים או ראיות במשרדיהם, בשלב מאוחר יותר 'על דרך המקרה', אין להם אלא להלין על עצמם".

כנגד החלטה זו מופנית הבקשה שלפני, שבה חוזרים המבקשים על הטענות שהעלו בבית משפט קמא. הניסיונות בבית משפט זה להביא את הצדדים לעמק השווה, כמו גם הצעת המשיב 1 כי הבקשה לביטול פסק הבורר תוחזר לבית המשפט המחוזי בכפוף להעמדת בטוחות לתשלום חוב המבקשים – לא עלו יפה. אין אפוא מנוס מהכרעה בתיק. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. אמנם, יכול וראוי היה כי הבורר יתייחס גם לבעלי הדין הנוספים שהופיעו בתביעה שכנגד, אולם אינני סבור כי יש כאן עילה לבטל את פסק-הבוררות, וזאת במיוחד לנוכח השלמתם של המבקשים עם הדיון כפי שהתקיים. גם ביתר הטענות של המבקשים לא מצאתי ממש.

הבקשה נדחית, אפוא. המבקשים ישאו בהוצאות המשיב 1 בסך 2,500 ש"ח.