פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 10844/04 אמאל מחאמיד נ. שר הפנים

ניתן ביום

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

העותרים, אזרחית ישראל ותושב האזור שנישאו ב-2003, עתרו לבג"ץ בדרישה להחיל עליהם את נוהל ההתאזרחות שבסעיף 7 לחוק האזרחות לאחר שבקשתה להיתר לישיבת קבע נדחתה. בית המשפט קבע כי התשובה משקפת את המצב המשפטי הנוהג על פי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), וכי המועד הקובע הוא יום הפנייה. העתירה נדחתה על הסף, עם שמירת זכות לפנות שוב לאחר מתן פסק הדין בעתירות העקרוניות.

העובדות

העותרים נישאו בשנת 2003, כאשר העותרת היא אזרחית ישראל והעותר תושב האזור. העותרת פנתה ללשכת מרשם האוכלוסין בבקשה לקבלת היתר לישיבת קבע עבור בן זוגה, ובקשתה נדחתה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להורות למשיבים להחיל על עותר 2 את נוהל ההתאזרחות שבסעיף 7 לחוק האזרחות?
  2. 2.האם חלה הוראת השעה של חוק האזרחות והכניסה לישראל על העותרים שנישאו לפני חקיקתה?

הלכות

  1. 1

    המועד הקובע לעניין תחולת הוראת השעה הוא יום הפנייה לרשות ולא מועד הנישואין או הארוסין

    ״המועד הקובע לעניין תחולתה של הוראת השעה, הוא יום הפנייה למשיב 2 ולא מועד אחר.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • היתר לישיבת קבע
  • חוק האזרחות
  • הוראת שעה
  • מרשם האוכלוסין
  • תושב האזור
  • נוהל ההתאזרחות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט

העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ

10844/04 - ב'

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

כבוד השופט ס' ג'ובראן

כבוד השופט י' עדיאל

העותרים:

1. אמאל

מחאמיד

2. מוחמד חמדוני

נ ג ד

המשיבים:

1. שר הפנים

2. הלשכה למרשם אוכלוסין עכו

עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים

בשם העותרים:

עו"ד עומר גזאוי

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

עותרת 1, אזרחית ישראל, ועותר 2, תושב האזור, נישאו זה לזו בתאריך 11.10.2003. עותרת 1 פנתה למשיב 2, הלשכה למרשם האוכלוסין בעכו, בבקשה לקבלת היתר לישיבת קבע עבור בן זוגה, אולם בקשתה נדחתה.

בעתירה שבפנינו מבקשים העותרים כי בית משפט זה יורה למשיבים להחיל על עותר 2 את נוהל ההתאזרחות שנקבע בסעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952.

דין העתירה להידחות על הסף. בתשובת המשיבים לבקשת העותרים לא נפל פגם, באשר היא משקפת את המצב המשפטי הנוהג היום, והנסמך על חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003. גם הטענה לפיה "הוראת השעה" אינה חלה עליהם, הואיל וארוסיהם קדמו לחקיקת החוק, אין בה כדי לסייע לעותרים, הואיל והמועד הקובע לעניין תחולתה של "הוראת השעה", הוא יום הפנייה למשיב 2 ולא מועד אחר.

כידוע, כנגד חוקתיותו של חוק האזרחות והכניסה לישראל תלויות ועומדות עתירות עקרוניות אשר ההכרעה בהן טרם ניתנה. לפיכך, ולאחר שינתן פסק הדין באותן עתירות, שמורה לעותרים הזכות לשוב ולפנות לרשות המוסמכת, ככל שתהיה בידם עילה לכך.

העתירה נדחית על הסף.

ניתן היום, י"ט בכסלו תשס"ה

(2.12.2004).

ש ו פ ט ש

ו פ ט ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1המועד הקובע לעניין תחולת הוראת השעה הוא יום הפנייה לרשות ולא מועד הנישואין או הארוסין