החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 10844/05 לודמילה קריבוספיצקיה נ. שר הפנים,משרד הפנים

ניתן ביום

בקצרה

הגירה ומעמד · אשרת עולה לפי חוק השבות וגיור בחו"לבקשה לפסיקת הוצאות לאחר מחיקת עתירה למתן אשרת עולה

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון הכריע בבקשה לפסיקת הוצאות לאחר שעתירה למתן אשרת עולה נמחקה, לאחר שהמשיב העניק את הסעד המבוקש. בית המשפט קבע כי הבירור הממצה של מצבה של העותרת נעשה רק בעקבות הגשת העתירה, ולפיכך חייב את המשיב בשכר טרחה של 5,000 ש"ח והוצאות של 500 ש"ח.

העובדות

העותרת ביקשה אשרת עולה לפי חוק השבות בעקבות גיור שעברה בחו"ל. בקשתה נדחתה בשנת 2004 בטענת "גיור קפיצה", ולאחר מכן לא קיבלה מענה לגופו של עניין במשך זמן רב. לאחר הגשת העתירה ניתן הסעד המבוקש, והעתירה נמחקה ביולי 2007.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להשית על המשיב הוצאות כאשר העתירה נמחקה לאחר שניתן הסעד המבוקש?
  2. 2.האם הגשת העתירה הביאה לבירור ממצה של מצבה של העותרת ולמתן הסעד?

הלכות

  1. 1

    כאשר הסעד ניתן בעקבות הגשת העתירה לאחר עיכוב לא מוסבר במתן מענה, יש מקום לחייב את המשיב בהוצאות העותרת.

    ״מסתברת יותר המסקנה במקרה שלפני, כי רק בעקבות הגשת העתירה נעשה בירור ממצה של מצבה של העותרת ובירור זה הוביל לקבלת הסעד.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • אשרת עולה
  • חוק השבות
  • הוצאות
  • שכר טרחת עו"ד
  • גיור קפיצה
  • בג"ץ 2859/99

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בירושלים

בג"ץ

10844/05 - י"ב

בפני:

כבוד הרשם יגאל מרזל

העותרים:

1. לודמילה קריבוספיצקיה

2. האיגוד העולמי ליהדות מתקדמת

נ ג ד

המשיב:

שר הפנים,משרד הפנים

בקשה לפסיקת הוצאות

החלטה

1.

לפני בקשה לפסיקת הוצאות בהליך שבכותרת. עניינו של ההליך בבקשת העותרת 1 (להלן: העותרת) להעניק לה אשרת עולה על פי חוק השבות, תש"י – 1950 ובהמשך לפסק הדין בבג"ץ 2859/99. העתירה הוגשה ביום 23.11.05, לאחר דחיית מספר בהגשת עמדת המשיב ניתן לבסוף הסעד המבוקש בעתירה ובהמשך לכך נתבקשה מחיקתה והעתירה נמחקה (ביום 18.7.07). נותרה לבירור שאלת ההוצאות.

2.

לטענת העותרים, בקשתם הוגשה עוד בחודש פברואר 2004, ונדחתה. גם לאחר ההלכה שנקבעה בבג"ץ 2859/99 לעניין הכרה בגיור "חוץ", לא טופל עניינה של העותרת והיא אף נעצרה על ידי משטרת ההגירה. רק הפניה לבית משפט זה הביאה למתן הסעד, וגם זאת לאחר שהמשיב ביקש שבע פעמים אורכה להגשת עמדתו. המשיב ביקש לדחות את הבקשה. בעיקר נטען בהקשר זה, כי התעורר ספק של ממש באשר לכנות הגיור שעברה העותרת ומשכך היה הכרח בקיום בירור ממצה של העניין. בירור זה הושלם רק לאחר הגשת העתירה ולא בעקבותיה בהכרח, ומתן הסעד התבסס על אינדיקציה שבאה בשלב מאוחר יותר לעניין כנות הגיור שעברה העותרת, בין היתר בעקבות שימוע שנערך לעותרת.

3.

לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין, וכלל זה תגובת העותרים מיום 22.8.07, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. כעולה מן החומר שלפני, תשובתו העניינית האחרונה של המשיב לעותרת היתה ביום 19.7.04 ובה נדחתה בקשתה מן הטעם שמ דובר ב"גיור קפיצה". עניין זה שבדין הוסדר לכאורה בבג"ץ 2859/99 אולם גם לאחר מכן לא קיבלה העותרת מענה לגופו של עניין, אלא תשובה לפיה "טרם גובשו הקריטריונים לטיפול בגיורים שנערכו בחו"ל". תשובה זו ניתנה ביום 31.5.05 אולם ממועד זה עד להגשת העתירה, בחלוף כמעט שישה חודשים, לא זכתה העותרת למענה. בנסיבות אלו, קיים קושי בטענת המשיב לפיו הטעם לעיכוב במתן תשובה הינו ספק בכנות הגיור, מה גם שהראיה שהובילה לכאורה לפסק זה הנה מחודש נובמבר 2003. לא ברור אפוא, ולו לשיטת המשיב, מדוע הספק בגיור לא בורר עוד בשנת 2003 או בשנת 2004 ולמעצר קודם להגשת העתירה בשלהי 2005. מסתברת יותר המסקנה במקרה שלפני, כי רק בעקבות הגשת העתירה נעשה בירור ממצה של מצבה של העותרת ובירור זה הוביל לקבלת הסעד. יש אפוא בסיס לקבלת הבקשה שלפני.

4.

אשר לשיעור ההוצאות הרי שמ דובר

בעתירה שאינה מורכבת באופן יחסי והיא נסתיימה בשל צעדים שננקטו על ידי המשיב, ובכלל זה שימוע, ובלא צורך בקיום דיון לפני בית המשפט. המשיב ישא על כן בשכר טרחת עו"ד של העותרת בסך של 5,000 ₪ וכן בהוצאות בסך 500 ₪ נוספים. סכומים אלו ישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין,

מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל. האגרה תושב לעותרים, בניכוי הסכום הקבוע בפריט 33 לתוספת לתקנות בתי משפט (אגרות), התשס"ז – 2007.

ניתנה היום, ג' בחשוון

תשס"ח (15.10.2007).

יגאל מרזל, שופט

ר ש ם

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

הלכות

  1. 1כאשר הסעד ניתן בעקבות הגשת העתירה לאחר עיכוב לא מוסבר במתן מענה, יש מקום לחייב את המשיב בהוצאות העותרת.