בג"ץ 1085/07 ראסים באללי נ. שר הפנים

השופטת ע' ארבל :

1.

העותר הינו אזרח טורקי הנשוי לאזרחית ישראלית. עתירה זו עניינה בבקשתו לקבל אזרחות מכוח נישואיו לאזרחית הישראלית.

העובדות, כפי שפורטו על ידי המשיב הינן כדלקמן: העותר נכנס ארצה ביולי 1996 באמצעות אשרת עובד זר שהוארכה מעת לעת. רישיונו פקע ביום 30.3.2000, אך הוא נותר בישראל ושהה בה באופן בלתי חוקי עד ליום 23.5.03, אז נתפש והורחק מישראל. בחודש יוני 2003 נישא העותר לאזרחית ישראלית (להלן: האישה ), חודשים ספורים מאוחר יותר נכנס לישראל ובהמשך החל בהליך המדורג לקבלת אזרחות, שבמסגרתו ניתן לו מעמד של תושב ארעי. זמן קצר לאחר שפג תוקפו של רישיון השהיה של העותר בישראל, התייצבה האישה בלשכת מנהל האוכלוסין והצהירה בכתב כי מאז שהוענקה לעותר תעודת הזהות הזמנית הוא הפסיק לדבר איתה, הפסיק לשלם חשבונות, ברח מביתה, לטענתה, עם חפצים, שלה ולדעתה ניצל אותה לצורך קבלת תעודת הזהות. לאור האמור הודע לעותר כי ההליך המדורג בו הוא נמצא הופסק מאחר והקשר עם בת הזוג הסתיים, והוא התבקש לעזוב את הארץ.

2.

העותר טוען כי חי עם האישה כידועים בציבור מאז שנת 1998, והם נישאו כעבור 5 שנות חיים משותפים. לדבריו, הקפיד משך שנות שהותו בישראל על שהיה כחוק בארץ. העותר מציין כי מערכת היחסים עם האישה עלתה על שרטון וכעת מתגוררים בני הזוג בנפרד, אך לדבריו הוא פועל לשיקום הקשר. כן הוא מביע צער על כך שהאישה מיאנה ליתן הסכמתה להגשת עתירה זו. העותר מבקש איפוא כי נורה למשיב להעניק לו אזרחות ישראלית, ולחילופין כי נורה למשיב להחשיב את חמש שנות מערכת היחסים שניהל עם האישה, לצורך ההליך המדורג, כך שייקבע כי ההליך המדורג הסתיים והעותר זכאי לאזרחות ישראלית, ולחילופי חילופין כי נורה למשיב לאפשר לו להמשיך בהליך המדורג.

3.

המשיב גורס כי דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה, היות שבהתאם לסעיף 7 לחוק האזרחות, תשי"ב-1952 (להלן: החוק )

אין בנישואין לאזרח ישראלי כדי להעניק אזרחות ישראלית לבן הזוג הזר מיום הנישואין, אלא הדבר נתון לשיקול דעת המשיב. לדבריו, הטעם לסמכותו של המשיב להעניק אזרחות ישראלית לבן הזוג הזר – הגנה על שלמות התא המשפחתי ומניעת דילמה בין קיומו של תא משפחתי משותף לבין המשך המגורים בארץ – אינו מתקיים במקרה שבפנינו. שכן, האזרחית הישראלית לה נישא העותר מסרה הצהרה כי אין היא מקיימת עם העותר תא משפחתי משותף או קשר כן. ההצהרה שמסרה האישה מצביעה לדבריהם על כך שלא נפל כל פגם בהחלטה בעניינו של העותר. גם העובדה שהאישה אינה צד לעתירה מעוררת לטעמם חשש כי אין מדובר בקשר נישואין כן ומלמדת כי האישה אינה רואה עצמה נפגעת מההחלטה.

4.

האפשרות לרכוש מעמד בישראל מכוח נישואין מבקשת ליתן מענה לאותם זוגות שאחד מהם אזרח ישראלי על מנת לאפשר להם לקיים את התא המשפחתי שהקימו בלא שיידרשו להכרעה קשה, בלתי אפשרית, בין המשך קיומו של התא המשפחתי, לבין המשך החיים בישראל (ראו: בג"ץ 11406/03 פרוסקורוב נ' שר הפנים , תק-על 2004 (4) 1955 וההפניות שם)). ההצדקה להגנה על התא המשפחתי אינה קמה אוטומטית עם יצירתו של קשר הנישואין. ואכן המשיב מתנה הענקת אזרחות לבן הזוג הזר לפי סעיף 7 לחוק בהנחת תשתית ראייתית שתצביע על התקיימות המצב בו מתעוררת דילמה זו. כפי שהמשיב מפרט בתגובתו, נדרשת תשתית ראייתית לכך שמרכז החיים של בני הזוג בישראל, שקשר הנישואין כן והם מקיימים תא משפחתי משותף. עצם העובדה שבני הזוג עודם נשואים מבחינה פורמלית לא די בה.

מההצהרה שמסרה האישה עולה כי בני הזוג אינם מקיימים עוד תא משפחתי משותף, ויתרה מכך האישה אף סבורה שמטרת העותר בהינשאו לה הייתה לזכות באזרחות ישראלית. במצב זה, ברי כי אין מתקיים עוד תא משפחתי משותף שיש להגן עליו על דרך של מתן אפשרות לבן הזוג הזר לרכוש מעמד בישראל. לא די ברצונו של העותר לשקם את הקשר עם אשתו לעניין זה, ועל כן לא קמה עילה להתערבותנו בהחלטת המשיב.

העתירה נדחית על הסף.