בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 10871/05
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט א' רובינשטיין
העותרת:
פלונית
נ
ג
ד
המשיבים:
1.בית הדין הרבני האזורי ת"א
2.בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים
3. פלוני
עתירה למתן צו על תנאי ולצו ביניים
בשם העותרת: עו"ד רחל לוברמן
בשם המשיב 3: עו"ד בצלאל הוכמן
פסק דין
השופט א' רובינשטיין:
א.העותרת והמשיב 3 (להלן: המשיב) היו נשואים בעבר זה לזה, ונולד להם בן אחד, כיום כבן שלוש. במסגרת תביעת הגירושין שהתנהלה בבית הדין האזורי בתל אביב נקבע כי הילד יישאר בחזקת אמו, ונקבעו הסדרי ראיה. ביום 19.7.05 הגיש המשיב בקשה לשינוי הסדרי הראיה, שעיקרה בקשה לחייב את העותרת לאפשר לילד ללון אצל אביו לילה אחד בשבוע. יצוין כי בעתירה נטען שבקשה זו מעולם לא הועברה לתגובת העותרת. ביום 11.8.05, לאחר שלא נתקבלה תגובת העותרת, החליט בית הדין האזורי לקבל את בקשת המשיב. העותרת הגישה ערעור לבית הדין הרבני הגדול, וביקשה מבית הדין האזורי לעכב את ביצוע פסק הדין. בערעורה נטען כי פסק הדין - המתעלם מטובת הילד, שמעולם לא ישן אצל אביו - ניתן ללא קבלת תסקיר פקיד סעד, ומבלי לשמוע את עמדת האם. נטען גם כי האב ומשפחתו מסיתים את הילד נגד אמו. לבסוף נטען כי העותרת הגישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, ולפיכך שפסק הדין של בית הדין האזורי ניתן בחוסר סמכות. בית הדין דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע, בקבעו כי ניתנה שהות מספקת לעותרת להגיב לבקשה, ורק משלא עשתה כן ניתנה ההחלטה.
ב.על ההחלטה הדוחה את בקשת עיכוב הביצוע הוגש ערעור לבית הדין הרבני הגדול. ביום 8.11.05 דחה בית הדין הרבני הגדול את הערעור בעניין עיכוב הביצוע, מן הטעם שהעותרת בחרה שלא להגיב לבקשת המשיב. כן נקבע שהמזכירות תקבע מועד מוקדם לשמיעת הערעור בתיק העיקרי.
ג.(1) העתירה מכוונת עצמה כלפי החלטות בית הדין האזורי ובית הדין הגדול שעניינן עיכוב הביצוע, מתוך טענות שיסודן בטובת הילד, בכך שלא הוזמן תסקיר פקידי הסעד, ובפגיעה בעיקרי הצדק הטבעי, בכך שלא הוזמנה לדיון.
(2) בתגובתו לעתירה טען המשיב, בין היתר, כי העותרת, שבינתיים נישאה מחדש, לא ציינה בעתירתה כי היא עצמה מסרבת לקיים את הסדרי הראיה המוסכמים, ומונעת ממנו לפגוש את בנו כל עיקר, מזה מחצית שנה. כן נטען כי אין כל עילת התערבות בפסקי הדין של בתי הדין הרבניים.
ד.לאחר העיון בעתירה ובתגובה סבורני שאין בידינו להעתר לעתירה. עילות ההתערבות של בית משפט זה בהחלטותיו של בית דין דתי מצויות בהוראות סעיפים 15(ג) ו-15(ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה , ועיקרן חריגה מסמכות, פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי, ומקרים בהם בית המשפט רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק (בג"ץ 5227/97 מיכל דויד נ' בית-הדין הרבני הגדול פ"ד נה(1) 453, השופט – כתארו אז - חשין). סבורני כי המקרה שבפנינו אינו בא בגדרי עילות אלה. כפי שציינה בפירוש העותרת, העתירה אינה מתייחסת לסוגיית הסמכות. באשר להזדמנות להגיב, בית הדין האזורי קבע, והדבר אושר בבית הדין הרבני הגדול, כי בקשת המשיב הועברה לתגובת העותרת, ולפיכך מטבע הדברים לא ניתן להתייחס לטענה בדבר פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי; חובת ההמצאה כדין מוסדרת בפרוטרוט בפרק ד' ל תקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, תשנ"ג , ואין מקום כי ערכאה זו תבדוק אחרי בית הדין, מה שאין כן אילולא היתה קביעה של בית הדין באשר להזמנה. ועוד, וזו עיקר, בית הדין האזורי התייחס בהחלטתו בפירוש גם לשיקולי טובת הילד (סעיף ב' להחלטה מיום – י"ז אלול תשס"ה, 21.9.05). נוכח הטענות ההדדיות בדבר הפרת הסדרי הראיה, והעובדה שבית הדין הגדול הורה על שמיעת התיק בהקדם, סבורני כי בנסיבות לא קמה גם עילה של סעד למען הצדק. לא זו אף זו, הליכים מתנהלים גם בפני בית המשפט לענייני משפחה. איני רואה מקום לעת הזאת, על פי החומר שבפנינו, לעירוב ערכאה שלישית, קרי בית משפט זה.
ה.יש לזכור כי ההחלטה המהותית בדבר שינוי הסדרי הראיה עומדת עתה לערעור בפני בית הדין הרבני הגדול, ואין מקום עתה להיכנס לעובי הקורה ביחס לתוצאה אליה הגיע בית הדין האזורי (ראו בג"ץ 4976/02 היועץ המשפטי לממשלה נ' בית הדין הרבני , פ"ד נו(5), 345, השופטת ביניש). כאמור וכזכור, אין בית משפט זה מכהן כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הרבני: "בתי הדין הרבניים, כבתי הדין הדתיים המוכרים האחרים, הם רשות שיפוט עצמאית בכל נושא ועניין הבא בגדר סמכותם. במסגרתם תתברר המחלוקת עד תום ושם תוכרע, כי זה רצון המחוקק. אנו, כבית-משפט גבוה לצדק, איננו משמשים ערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הרבני הגדול, בין אם מקובלות הן עלינו מבחינת העקרונות או התוצאה ובין אם לאו" (בג"צ 1923/91 אדוארד רוזנצויג נ' בית הדין הרבני האזורי , פ"ד מו(2), 1 – השופט דב לוין). זאת כמובן, למעט כשהמדובר בעילות ההתערבות המוכרות. בנידון דידן יש לקוות כי בית הדין הרבני הגדול אכן יקבע את הערעור לדיון בהקדם האפשרי, ואוסיף, שהדעת נותנת כי ישקול גם נוכח הטענות שהועלו אגב עתירה זו, ובמיוחד בהקשר הסדרי הראיה, להזמין תסקיר עדכני של פקידי הסעד לקראת הדיון.
ו.כאמור, אין בידינו להיעתר לעתירה. אין צו להוצאות.
ניתן
היום, כ"ה בכסלו תשס"ו (26.12.05).
ש ו פ
ט
ת
ש ו פ ט
ת
ש ו פ ט