בג"ץ 10898/04 פלוני נ. שר הפנים

המשנָה לנשיא מ' נאור:

1.

בעתירה זו מתבקש בית משפט זה להורות למשיבים להעניק לעותר אזרחות ישראלית ורישיון ישיבה עד להשלמת הליכי הענקת אזרחות. בעתירה טוען העותר כי הוא תושב חברון אשר עבד כמשתף פעולה עם שירות הביטחון הכללי של ישראל משנת 1970, ועל רקע סיועו נעצרו קבוצות רבות של מחבלים, נמנעו עשרות פיגועי טרור ונוצלו חיים רבים. נטען כי בשנת 1996 נודע באזור על שיתוף הפעולה של העותר ובוצעו מספר ניסיונות לחסלו, כאשר באחד מהם נורה ונפצע קשות אחיו, הדומה לו מאוד. על-פי טענת העותר, הוא נאלץ להתנתק ממשפחתו ולהימלט לשטחי ישראל.

2.

כבר בפתח הדברים יוער כי התנהלותו של העותר הקשתה על בירור עתירתו. בשנת 2004, העותר הגיש עתירה יחד עם אחיו (בג"ץ 7139/04). בית המשפט הורה שאחיו יימחק מאותה עתירה וכי העותר יגיש עתירה מתוקנת. חרף זאת, מי שהגיש את העתירה המתוקנת ב-בג"ץ 7139/04 היה אחיו , ואילו העותר הגיש עתירה אחרת – היא העתירה שבפנינו. בעקבות זאת נוצר בלבול ברישומי המזכירות, ממנה ניתן היה להבין שהעותר מעולם לא היה צד ל-בג"ץ 7139/04. על מנת לוודא שלא נפלה תקלה בנתונים שמסרה המדינה על אודות העותר, הוריתי, בהחלטה ביום 22.8.2013, כי המדינה תבדוק היטב שכל הנתונים הגלויים והחסויים שנמסרו בידיה בקשר לעותר אכן שייכים לעותר ולא לאדם אחר. בהודעה המשלימה מיום 17.10.2013 (להלן: ההודעה המשלימה מטעם המשיבים ) אישרה המדינה שאלו הם אכן פני הדברים (פסקה 18 לאותה הודעה).

3.

לטענת המשיבים, דין העתירה להידחות. מנהלת שיקום הסייענים, אשר הוקמה מכוח החלטת ועדת השרים לענייני בטחון לאומי מיום 12.1.1994, מוסמכת לטפל בשיקומם של סייעני זרועות הבטחון אשר נמצאו זכאים לכך, כאשר הסיוע, לרבות מתן אפשרות לקבלת רישיון לישיבת קבע בישראל ואף אפשרות לקבלת אזרחות בחלוף הזמן ובהתאם לחוק, הינו "לפנים משורת הדין ומטעמים הומניטריים מובהקים". לטענת המשיבים הסיוע שניתן במסגרת הטיפול השיקומי נעשה על ידי המנהלה, בהתאם לכללים ולקריטריונים שנקבעו לעניין. בעניין העותר נמצא, לאחר בחינת עניינו, כי הוא מעולם לא הומלץ לשיקום במנהלה על ידי גורם בטחוני, לרבות הגורמים הביטחוניים שעמם עמד בקשר בשלב מסוים, וככזה הוא אינו עומד בקריטריונים המזכים בשיקום על ידה. נטען כי בית משפט זה כבר הכיר בפסיקתו בשיקול הדעת המקצועי הרחב של המנהלה.

4.

מוסיפים וטוענים המשיבים לגבי נסיבותיו הפרטניות של העותר. זאת, על בסיס עמדותיהן של רשויות שונות הנזכרות בהחלטות שנתקבלו בעניין העותר בידי ועדת המאוימים (לענין סמכות ועדת המאוימים ראו: בג"ץ 9482/11 פלוני נ' שר הפנים , פסקאות לב-מג (7.1.2013)). מהעמדות הבאות לידי ביטוי בהחלטות אלה עולה כי לא נמצא אימות לטענות העותר בדבר מאוימות או בדבר פגיעה באחיו; כי העותר מתגורר בכפרו שבאזור; כי העותר הורשע בעבר בעבירות תקיפה, מרמה ופריצה וכי קיים אודות העותר מידע על אודות מעורבות בביצוע עבירות רכוש. בהחלטות ועדת המאוימים – בהן הומלץ לדחות את בקשות העותר למעמד כמאוים – לרבות בהחלטה עדכנית ממחצית שנת 2012, נקבע כי הערכת הסיכון היא כי לא קיימות לגבי העותר אינדיקציות למאוימות עדכנית.

5.

בדיון על פה בעתירה ביום 9.1.2013, בדלתיים סגורות, טען בא כוח העותר כי קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים. המחלוקת הראשונה עניינה שאלת כניסתו של העותר לאזור. בעוד שרשום בהחלטה של ועדת המאוימים שהעותר מתגורר בכפרו באזור, העותר אומר שהוא עזב ולמעלה מעשור לא ראה את ילדיו ונשקפת סכנה לחייו. במסגרת הדיון עיינו, בהסכמת העותר, בחומר חסוי. בהודעה שהוגשה ביום 23.5.2013 טענו המשיבים כי "במהלך החודשים שחלפו מאז הדיון בעתירה נוהג העותר להיכנס באופן תדיר לשטחי אזור יהודה ושומרון, ולשהות באזור למשך תקופות קבועות". לטענת המשיבים עובדה זו מחלישה באופן ממשי את טענות העותר בדבר הסכנה הנשקפת לו באיו"ש. יחד עם ההודעה מיום 23.5.2013 הועברה חוות דעת חסויה המפרטת את ממצאי הבדיקה שנערכה (להלן: חוות הדעת החסויה ). בהתאם להחלטתי מיום 26.5.2013 בענין אפשרות העברת פרפראזה של החומר החסוי לידי בא כוח העותר, הפנו המשיבים אל המצוטט לעיל מההודעה מיום 23.5.2013 כפרפראזה הרחבה ביותר שניתן למסור בנסיבות הענין. בהחלטה מיום 6.6.2013 קבעתי שהעותר זכאי להגיב לתגובת המדינה תוך 7 ימים. לא הוגשה תגובה מטעם העותר.

6.

המחלוקת העובדתית השנייה שהעלה העותר בדיון נסבה סביב טענתו, לפיה מסר שמות של אנשי שב"כ ומשטרה ולמרות שהיה בקשר עמם, הם לא פנו אליו. בהודעה המשלימה מטעם המשיבים מסר בא כוח המדינה כי הוא פנה לבא כוח העותר עורך דין סלביק רודנקו, אשר מסר, במכתב תשובה מיום 10.10.2013, שמות של נציגי שב"כ ומשטרה שעמם היה העותר, לפי הטענה, בקשר בשנים האחרונות. נטען בהודעה המשלימה כי השמות שנמסרו בידי בא כוח העותר הועברו לבדיקת גורמי הבטחון ומשטרת ישראל. נמסר לענין זה, כי לא ידוע על אודות קשרים שהתקיימו בין העותר לבין גורמי משטרה העונים לשמות אשר צוינו במכתבו של עורך דין רודנקו מיום 10.10.2013. כן נטען כי העותר היה קשור עם גורמי בטחון שצוינו באותו מכתב למשך מספר חודשים בראשית שנות ה-90, אך הקשר עם העותר נותק לפני למעלה משני עשורים. עיינו, בהסכמת העותר ובמעמד צד אחד, בחומר הנוגע לשיתוף הפעולה של העותר. מדובר בחומר זניח וברובו המכריע ישן שאין בו כדי להצדיק את הסעד המבוקש בעתירה זו. כפי שצוין לעיל, הסעד העיקרי שהתבקש בעתירה הוא מתן אזרחות ישראלית. טענות העותר נבדקו ואין דבר המצדיק התערבות בהחלטה שלא להעניק לעותר אזרחות.

7.

גם אין מקום להעניק לעותר רשיון ישיבה או היתר כניסה לישראל. ככל שמדובר ברשיון או היתר במסגרת הליך בקשה לאזרחות, משנדחית עתירתו לאזרחות, מתייתר כל צורך ברישיונות ישיבה או היתרי כניסה עד מתן האזרחות.

גם אין מקום שבית משפט זה יורה למפקד האזור להנפיק לעותר היתר שהייה כמאוים. העותר לא ביקש סעד כזה ולא צירף את המפקד הצבאי כמשיב בעתירה. גם לגוף סוגיית המאוימות, לא עלה בידי העותר לערער את הקביעות החוזרת ונשנית בוועדת המאוימים לפיהן אין אימות לטענותיו בדבר מאוימות או בדבר פגיעה באחיו. זאת ועוד: עיינו בחוות הדעת החסויה, ויש בה כדי לבסס באופן ממשי את טענת המשיבים, לפיה העותר נוהג להיכנס באופן תדיר לשטחי אזור יהודה ושומרון, ולשהות באזור למשך תקופות קבועות. עובדה זו אינה מחזקת – בלשון המעטה – את טענת העותר שנשקפת סכנה לחייו באזור.

8.

העתירה נדחית. צו הביניים מבוטל.