בג"ץ 10907/05 אליעזר בוסקילה ובניו בע"מ נ. משטרת ישראל

בפני בקשה לפסיקת הוצאות.

1.עניינה של העתירה בבקשת העותרת להורות למשיבה 1, משטרת ישראל ( להלן: המשיבה ) לבצע את החלטת ראש ההוצאה לפועל בתל-אביב אשר הורה על מאסרו של המשיב 2 ( להלן: החייב ) . בתמצית, נסיבותיו של המקרה הן כדלקמן. מהעתירה עולה כי החייב חב חוב כספי לעותרת אשר בגינו הוצאה נגדו פקודת מאסר מטעם ראש ההוצאה לפועל, ואשר לא ניתן היה לבצעה שכן לא עלה בידי המשיבה לאתרו. חוקר פרטי אשר העותרת שכרה את שירותיו הצליח לאתרו, וביום 24.11.05 בשעה 6:00 בבוקר, נתקבלה במרחב יפתח של המשיבה קריאה לאירוע מטעמו בגין פקודת המאסר. למקום האירוע הגיע שוטר שהעלה ספק לגבי תוקף הפקודה. ב"כ העותרת פנה טלפונית לקצין הסיור במרחב בטענה כי מדובר בפקודה תקפה ועל המשיבה לבצעה. הקצין הבהיר לב"כ העותרת כי העניין מחייב בירור נוסף. עוד באותו יום הוגשה העתירה שבכותרת.

2.לטענת העותרת, היא נאלצה להגיש את עתירתה בעקבות סירוב המשיבה לבצע פקודת מאסר נגד החייב, וכי בתגובה לעתירה הודיע המשיבה על נכונותה לבצע את צו המאסר. על פי הנטען, הגשת העתירה היא אשר הניעה את המשיבה לפעולה, וגרמה לתגובה אשר ייתרה את העתירה. מנגד, המשיבה טוענת כי העתירה מוקדמת וכי לא מוצו ההליכים שעל העותרת היה לנקוט בהם עובר להגשת העתירה. לשם שלמות התמונה אוסיף, שמתשובת העותרת לתגובת המשיבים עולה שלאחר שנודע לחייב כי עלה בידי חוקר פרטי מטעם העותרת לאתר את מענו, הוא החליף את מענו ושוב לא ניתן לבצע את פקודת המאסר נגדו.

3.לאחר שעיינתי בעתירה ובטענות הצדדים, כולל תשובת העותרת לתגובת המשיבה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. אקדים ואומר, שאין ספק כי הסיטואציה לפיה פעמים רבות הליכי הוצאה לפועל אינם מניבים פרי, גם כאשר ננקטים מטעם הזוכים מאמצים מיוחדים לאכיפתם, היא ללא ספק סיטואציה מתסכלת, ויעיד על כך המקרה הנדון. כמו כן, יתכן כי בעולם מושלם, בו אין מחסור במשאבים, ניתן היה לדרוש מהמשיבה למצות את בדיקותיה על אתר וליתן מענה מיידי לכל אזרח הפונה אליה. דא עקא, בעולם האמיתי, משאביה של המשיבה מוגבלים ועומדות בפניה משימות רבות. במצב דברים זה, עליה לשקול את אופן הקצאתם של משאבים אלה ולקבוע סדר עדיפות הולם. במצב נתון זה, לא ניתן לאפשר לאזרח להכתיב לה להעמיד לצורך עניינו את מלוא כוח האדם הנדרש ולברר את כל הטעון בירור באופן מיידי רק בשל העובדה כי הוא מוצא כי הגיע שעת הכושר לכך ואין להחמיצה. בנסיבות המקרה דנן, מקובלת עלי טענת המשיבה כי העתירה הוגשה זמן רב טרם מועד פקיעת הצו המדובר, וכי היה צורך לאפשר לה לברר את הסוגיה בטרם הוגשה העתירה. מכאן, שאין עילה לפסוק לעותרת הוצאות והבקשה נדחית בזה.