פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
10919/02
בפני:
כבוד השופט א' מצא
העורר:
ראובן סלומון
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
מיום 8.10.02 בב"ש 92089/02 שניתנה על-ידי כבוד
השופט צ' גורפינקל
תאריך הישיבה: כ"ו בטבת
תשס"ג (31.12.02)
בשם העורר: עו"ד ק' רשקובן
בשם המשיבה: עו"ד א'
פרוסט
החלטה
הערר איננו מצריך תשובה.
העורר הואשם בבית המשפט המחוזי בעבירות סחר בבני-אדם. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המאשימה והורה לעצור את העורר עד לתום בירור המשפט. טענת הסניגור בערר היא כי להאשמתו של העורר בעבירות האמורות אין תשתית ראייתית לכאורית. בטענה זו אין כל ממש. השופט המלומד כתב החלטה מפורטת בה התייחס לעדויות ספציפיות המפלילות את העורר בביצוע העבירות המיוחסות לו. במהלך טיעונו של הסניגור ביקשתי לעיין באחת מן העדויות שעליהן הסתמך השופט המלומד בהחלטתו, כדי להיווכח שמא יש טעם בטענת הסניגור כי מה שנאמר בהחלטה ביחס לעדות זו אינו מדויק. עד מהרה נוכחתי, כי מה שנאמר בהחלטה משקף בדיוק מוחלט את תוכנה של העדות.
אינני צריך להכביר מילים על חומרת העבירות של סחר בבני-אדם. כבר נפסק על-ידינו לא פעם כי הנאשמים בעבירות אלו, ובלבד שיש ראיות מספיקות לכאורה להאשמתם, דינם להיעצר עד תום ההליכים; וככלל אין מקום להסתפק לגביהם בחלופות מעצר. טעם הדבר הוא, שעל-פי מהותן מקימות עבירות אלו סכנה חמורה לציבור, יש בהן סממנים של פגיעה קשה בכבוד האדם ומבצעיהן נתפסים כמי שמועדים לחזור ולבצען אם ישוחררו ממעצר. זה הדין, ודין זה יפה למקרה שלפניי במיוחד, שכן ענייננו במי שכבר הורשע בעבר בסחר בבני-אדם.
הערר נדחה.
ניתנה היום, כ"ו בטבת תשס"ג (31.12.02).
ש ו פ ט