בג"ץ 10972/05 סמיה סביח נ. שר הפנים

השופט א' א' לוי:

עותרת 1 היא אזרחית ישראלית, שנישאה לתושב האזור, ועם נישואיה ויתרה על אזרחותה. יתר העותרים הם ילדיהם של בני הזוג, וכולם נולדו באזור. בינתיים הושבה לעותרת 1 אזרחותה הישראלית, ובעתירה שבפנינו נתבקשנו להורות למשיב להעניק לעותרים 2-7 מעמד דומה.

המשיב טוען כי העותרים היו זכאים לאזרחות ככל שהיה מוכח כי בתקופה הרלוונטית לנוהל "דוניה עאבד" (אוגוסט 2000 עד פברואר 2001), שבו הילדים עם אמם לישראל ומאז הם שוהים כאן. דא עקא, במהלך בחינת בקשתם התברר כי הילדים שבו לישראל רק לאחר אותו מועד, וממילא לא הוכח בעניינם מרכז חיים בישראל בתקופה הרלוונטית. יתרה מכך, רק בשנת 2002 פנתה עותרת 2 בבקשה למתן מעמד לילדיה, אולם גם אז לא הוכיחה מרכז חיים בישראל. על אף האמור, הודיע שר הפנים בבש"פ 10944/03, כי יהיה מוכן לבחון את עניינה של עותרת 2, ולהחילו על יתר העותרים, ובלבד שימציאו אישורים על מרכז חיים. גם הפעם לא המציאו העותרים את המסמכים אותם נדרשו להציג, ובעקבות כך הוחלט ליתן להם אישורי מת"ק לחצי שנה בלבד.

במקביל הגישו העותרת ובעלה בקשה לאיחוד משפחות, ובדצמבר 2006 הוחלט להעניק לבעל אישור מת"ק לשנה. בעקבות החלטה של בית משפט זה מחודש דצמבר 2007, נבחן עניינם של העותרים פעם נוספת, והוחלט, מטעמים הומניטאריים, להעניק להם מעמד של תושב ארעי מסוג א/5 , שיוארך מדי שנה, וככל שלא תהיה מניעה תיבדק האפשרות לשדרג את מעמדם בעתיד.

נוכח האמור, ומאחר ואנו סבורים כי אין בידי העותרים עילה לקבלתו של סעד אחר, אנו קובעים כי עתירה זו מיצתה את עצמה, ועל כן אנו מחליטים לדחותה.