פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
10976/07
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופט י' אלון
העותרת:
פלונית
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין הרבני האזורי פתח תקווה
2. בית הדין הרבני הגדול בירושלים
3. פלוני
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
בשם העותרת:
עו"ד ד' שרמן
פסק דין
השופט א' רובינשטיין:
א.
ביום 1.8.06 הגיש משיב 3 תביעת גירושין - לה נכרכו גם ענייני
משמורת ורכוש - נגד העותרת. עוד בטרם הסתיים ההליך בבית הדין האזורי הגישה המערערת
שני ערעורים לבית הדין הרבני הגדול: האחד (מיום 30.11.06) בעניין בקשת פסלות
שנדחתה על ידי בית הדין האזורי, השני (מיום 21.1.07) בעניין הסמכות העניינית. ביום
2.9.07 דחה בית הדין הרבני הגדול את הערעורים. נקבע כי בנסיבות - בדגש על השלב
המתקדם בו מצוי התיק, והעובדה שאב בית הדין פרש לגמלאות ולא נותר לו זמן רב ליתן
פסקי דין - יתייחס בית הדין האזורי לטענות העותרת בפסק דינו, ובית הדין הרבני
הגדול ידון בהן במסגרת ערעור על פסק הדין בכללותו. כלפי החלטה
זו - שמשמעותה האופרטיבית היא עיכוב הדיון בערעורים בעניין הפסלות והסמכות - הוגשה עתירה לבית משפט זה (בג"צ 7853/07), וזו נדחתה ביום 21.9.07. בין היתר נקבע:
"דין העתירה להדחות על הסף ולא מצאנו בשלב זה עילה להתערבותנו... טענות העותרת מרביתן ככולן הן טענות 'ערעוריות' שאינן מצדיקות התערבות... יתר על כן, בענייננו טרם הסתיים ההליך ובית הדין הרבני הגדול עמד על כך שטענות העותרת שמורות לה בערעור על פסק הדין לכשינתן ובית הדין האזורי נתבקש להתייחס לטענות. במובן זה ההחלטות שניתנו עד כה אינן סופיות ועל העותרת למצות תחילה הליכים ולהשמיע טענותיה במידת הצורך בערעור בפני בית הדין הרבני הגדול" (השופטת נאור).
ב.
ביום 14.10.07 נתן בית הדין האזורי פסק דין סופי בסוגיית הגירושין, ודיון בסוגיית הרכוש נקבע ליום 27.12.07. ביום 22.11.07 פנתה שוב העותרת, שבינתיים עירערה לבית הדין הרבני הגדול באשר לגירושין, לבית הדין הרבני הגדול - בדרישה לקיים דיון מיידי בערעוריה באשר לפסלות ולסמכות. ביום 23.12.07 הודע לעותרת טלפונית - כנמסר על ידיה - כי הערעורים יידונו יחדיו במסגרת ערעור על הכרעתו הסופית והכוללת של בית הדין האזורי (קרי, כפי שכבר נקבע ביום 2.9.07).
ג.
כלפי החלטה זו הוגשה העתירה שבפנינו - בה התבקשה הוצאת צו שימנע את המשך הדיונים בבית הדין האזורי, עד להכרעה בערעורים הנזכרים שהוגשו לבית הדין הרבני הגדול.
ד.
לאחר העיון, אין בידינו להיעתר לעתירה. לאמיתו לא התרחש שינוי מהותי מאז דחיית העתירה הקודמת, שבה לא התערב בית משפט זה במתוה שקבע בית הדין כי הערעורים יידונו במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי. יצוין, כי לפי סעיף 19א(ח) לחוק הדיינים, תשט"ו-1955, רשאי בית הדין הגדול להורות על הפסקת ההליך לעת ערעור פסלות עד להחלטה בערעור; רשאי, משמע הנושא נתון לשיקול דעת, וכאן שקל בית הדין הגדול כפי הנראה אחרת - ועתירה בעניין נדחתה. לא נימנע מלומר, כי מלכתחילה עדיף כי החלטה בנושאי פסלות תינתן במועד מוקדם ככל הניתן (כהוראת סעיף 19א(ה) לחוק הדיינים), ואין צורך להכביר על כך מלים.
ה.
בסופו של יום, אף עתה - כבעתירה הקודמת - עסקינן בסדרי דין, ובאלה אין אנו רואים להתערב. חזקה על בא כוח העותרת שישמיע טענותיו בפורומים היעודים לכך במערכת בתי הדין. פסק דין זה יועבר לידיעת היועץ המשפטי לשיפוט הרבני.
ניתן היום ט"ז בטבת תשס"ח (25.12.07)
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט