בג"ץ 11059/08 אבו אלוליד דגאני נ. מדינת ישראל

העתירה מופנית כנגד צו תפיסה שהוצא ביום 16.08.2006 על פי החוק להסדר תפיסת מקרקעים בשעת חירום – תש"י-1949. מטרת התפיסה הינה הקמת מסוף מעבר בגדר הביטחון המיועד לאוכלוסיה האזרחית באזור מחנה הפליטים שועפט, כדי לאפשר המשך התנהלות שיגרת חיי האזרחים בהתחשב בכך שבמקום אושרה הקמת גדר הביטחון.

מהעתירה מתקבל הרושם כי העותר הינו בעל מבנים אשר צו התפיסה חל עליהם, ופוגע באפשרויות של העותר לעשות בהם שימוש. התברר מתשובת המדינה כי מדובר בחנויות ומבנים הנמצאים בסמוך, אך אלה לא נתפסו על פי הצו. המקרקעין שהעותר טוען לבעלות בהם משתרעים על שטח של 6 דונם בקירוב, הפנוי ממבנים. המעבר המתוכנן משתרע על שטח של 45.7 דונם שמתוכם רק 11 דונם הן אדמות פרטיות. המקום שנבחר להקמת המעבר הוא השטח הגדול ביותר בסביבה, שאינו משתרע על קרקעות פרטיות. כעולה מהודעת המדינה התקיימו מגעים בין נציגי המשיבים לעותר, ובהידברות שהיתה עימו לא התנגד העותר להיבטים הנובעים מתפיסת השטח בתנאי שלא יפגעו המבנים והחנויות שהוא מחזיק בהם וכך אמנם נעשה. בינתיים הוברר שיש טוענים נוספים לבעלות באותו שטח ובכפיפות לטענות הנוגעות לזכויות באותם מקרקעין נוהלו מגעים עם העותר על דמי שימוש ופיצויים. השיקולים להקמת המעבר במקום שאותר, הביאו כאמור בחשבון את הצורך להפחית מן הפגיעה בקרקע פרטית, אך שיקול מרכזי בבחירת המקום היתה גם החשיבות שיש להקמת המעבר במקום שנבחר, והחשיבות שיש בכך שהמעבר יהיה בסמוך לצירי תנועה מרכזיים כדי להקל על המשתמשים במעבר את ההשתלבות בעורקי התנועה הראשיים.

על כל אלה יש להוסיף כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר לאחר שבית משפט זה אישר את תוואי הגדר המוקמת סביב מחנה הפליטים שועפט, את הדחיפות הביטחונית בהקמת הגדר, ולאחר שבמקום בוצעו כבר עבודות בהיקפים ניכרים שהעותר ידע עליהן.

אשר על כן דין העתירה להידחות גם מטעמי סף וגם לגופה.