פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
11139/02
בפני:
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת א' חיות
העותר:
סמ"ר (מיל') גוליצין פבל
נ ג ד
המשיבים:
1. התובעת
הצבאית הראשית
2. סגן הפרקליט הצבאי הראשי
עתירה למתן צו על-תנאי
בשם העותר:
עו"ד אור בסוק
בשם המשיבים:
עו"ד אודית קורינלדי סירקיס
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
1.העותר, פבל גוליצין (להלן: "העותר"), הורשע ביום 9.5.02 בבית המשפט הצבאי המחוזי, מחוז שיפוט דרום, בעבירה של שימוש בלתי חוקי בנשק, עבירה לפי סעיף 85 סיפא לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955. בכתב האישום שהוגש בתאריך 30.1.01 נטען, כי בתאריך 13.11.00 בסביבות השעה 23:00, טען העותר את נשקו במחסנית מלאה בכדורים, דרך אותו, העביר את הנצרה למצב "בודדת", וירה למעלה מעשרים כדורים לכיוון הים. העותר הודה בעובדות כתב האישום, אך טען כי עומדת לו הגנה של "צורך", ולחלופין, מדובר בזוטי דברים - טענות שנדחו על יד בית הדין הצבאי. בעקבות הרשעתו נגזרו לעותר, ברוב דעות, שני חודשי מאסר-על-תנאי, בעוד דעת המיעוט סברה כי יש לגזור לו שלושה חודשי מאסר על-תנאי, וכן לפגוע בדרגתו.
ביום 23.5.02 הגיש העותר ערעור לבית הדין הצבאי לערעורים. הודעת הערעור לא נומקה, וביום 6.8.02, ובטרם הוגשו נימוקי הערעור, פנה העותר באמצעות בא כוחו לתובעת הצבאית הראשית (תצ"ר), ובקשה להסכים לקבלת הערעור כך שסעיף האישום בו הורשע יומר לעבירה אחרת שאינה כרוכה ברישום פלילי. בתאריך 21.8.02 דחתה התצ"ר את בקשת העותר, והשגת העותר שהוגשה לפרקליט הצבאי הראשי, נדחתה אף היא.
הדיון בערעורו של העותר נדחה עד להכרעה בעתירה דנן.
2.עניינה של העתירה הוא בבקשת העותר כי בית משפט זה יורה לתביעה הצבאית להסכים לקבלת ערעורו בבית הדין הצבאי. לטענת העותר, עיקר נימוקיו להמרת סעיף האישום בו הורשע, אינם יכולים לעלות בפני בית הדין הצבאי לערעורים, וזאת משני טעמים: האחד , העדר סמכות לבית הדין הצבאי להימנע מהרשעה מקום שהעבירה המיוחסת לחייל-נאשם הינה עבירה הגוררת איתה רישום פלילי; השני
הוא שהביקורת על שיקול דעתם של רשויות התביעה בכלל והתביעה הצבאית בפרט, לעולם מסורה לביקורתו של בית המשפט הגבוה לצדק.
3.דין העתירה להידחות על הסף. כתב האישום נגד העותר הוגש, כאמור, בחודש ינואר 2001. אותה עת היתה פתוחה בפני העותר הדרך לשטוח בפני התובע הצבאי הראשי את בקשתו להמיר את סעיף האישום באחר. לחלופין, רשאי היה העותר להעדיף את ההליכים בפני בית הדין הצבאי בהם יכול נאשם לעשות כל אחד מאלה: לטעון טענות טרומיות, למשל, כי נפל פגם או פסול בכתב האישום (סעיף 351(ב)(5) לחוק השיפוט הצבאי); לנסות להוכיח את חפותו; או לעתור בפני בית הדין להסתפק בהרשעה בעבירה אחרת. העותר בחר בדרך השנייה, ובכך התווה את המסלול לברור השגותיו על כתב האישום שהוגש נגדו. מכאן ואילך הוא צריך לתור אחר תרופתו במסגרת ההליכים בפני ערכאות השיפוט הצבאיות (וכך עשה), על היתרונות והחסרונות הכרוכים בהתדיינות בפניהן, שהרי אותם הליכים הם בבחינת סעד חלופי המייתר את הצורך בפנייה לבית המשפט הגבוה לצדק. כך או כך, נראה כי בקשתו של העותר לחייב את התצ"ר להסכים לשינוי סעיף ההרשעה, נבעה רק מכך שתוצאתם של ההליכים שהתקיימו עד כה לא היו לרוחו, ולא משום שגמלה בלבו עתה ההכרה כי התביעה הצבאית שגתה בסעיף האישום שייחסה לו. נהפוך הוא, לפחות בשלב זה של ההליכים ובטרם נשמע הערעור, נכון לומר כי הכרעת דינו של בית הדין הצבאי המחוזי מהווה הכרה בנכונות השקפתה של התביעה הצבאית, לפיה סעיף 85 לחש"צ שיוחס לעותר, הנו סעיף האישום הנכון וההולם את עובדות המקרה, וגם מטעם זה לא היה מקום להגשתה של העתירה הנוכחית.
לבסוף, נחזור ונדגיש את מה שידוע זה מכבר, לאמור, ההלכה הפסוקה קבעה לא אחת, כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו נוטה להתערב בשיקול דעתם של רשויות התביעה בכלל ורשויות התביעה הצבאית בפרט, להעמיד או לא להעמיד לדין, לא כל שכן בהחלטתם לבחור בסעיף אישום זה או אחר. התערבות בית המשפט בתחום זה תהיה רק "בנסיבות קיצוניות, שבהן גלוי וברור, שנפל משגה היורד לשורשו של עניין, או שנתגלה עיוות מהותי הדורש את תיקונו" (בג"ץ 372/88 פוקס נ' הפרקליט הצבאי הראשי , פד"י מב(3), 154, 155; בג"ץ 425/89 צופאן ואח' נ' הפרקליט הצבאי הראשי , פד"י מג(4) 718). עניינו של העותר שבפנינו אינו נמנה על אותם מקרים בהם התערבותו של בית משפט זה נדרשת, ומכאן ההחלטה לדחות את העתירה על הסף.
ניתן היום, י"ג באלול תשס"ג
(10.9.2003).
ש ו פ ט ש
ו פ ט ש ו פ ט ת