בג"ץ 11146/04 שמעון מימון ,יו'ר ועדת הנשים ההתאחדות לכדורגל בישר נ. ההתאחד

השופט א' גרוניס:

1.עניינה של העתירה שבפנינו הוא באופן התנהלותה של המשיבה 1 (להלן - ההתאחדות לכדורגל) באשר לנושא כדורגל הנשים בישראל ובדרישות שונות אותן מפנים העותרים כלפי המשיבה 2 (להלן - שרת החינוך). הטענה המרכזית אותה מעוררים העותרים בנוגע להתאחדות לכדורגל היא טענה של הפליית נשים ככלל והפליית כדורגל הנשים לעומת כדורגל הגברים בפרט. כך לדוגמה, מעלים העותרים טענות שונות בדבר העדר ייצוג מספיק לנשים במוסדות ההתאחדות לכדורגל, דחיית מועד פתיחתה של ליגת הכדורגל לנשים וכוונה של ההתאחדות לכדורגל להקדים את מועד הבחירות להנהלת ההתאחדות, באופן שימנע מנציגי קבוצות הנשים להצביע בבחירות. סוגיה נוספת שעולה בעתירה נוגעת להדחתו של העותר 1 מתפקידו כיו"ר ועדת הנשים בהתאחדות לכדורגל. באשר לשרת החינוך דרישת העותרים הינה כי השרה תפעל על מנת לתקן את אי השוויון בין כדורגל הנשים לכדורגל הגברים, בין היתר, על ידי התקנת תקנות מכוח הסמכות הנתונה לה על פי חוק הספורט, התשמ"ח-1988 (להלן - חוק הספורט) לשם הבטחת מתן הזדמנות שווה לנשים כנדרש על פי סעיף 10(ב) לחוק הספורט. עוד דורשים העותרים, כי השרה תפעל לאימוץ דו"ח הוועדה בראשות השופט (בדימוס) סטרשנוב, שהוקמה לעניין בחינת התנהלותה של ההתאחדות לכדורגל. אחת הטענות העיקריות של העותרים נוגעת, כאמור, לכוונת ההתאחדות לכדורגל להקדים את מועד הבחירות להנהלת ההתאחדות למועד שלפני סיום העונה הנוכחית של ליגת הכדורגל לנשים. באופן זה, טוענים העותרים, תימנע מנציגי קבוצות הנשים הזכות להצביע בבחירות, שכן הקבוצות לא תעמודנה בתנאי של השתתפות בליגה במשך עונת משחקים שלמה שקדמה לאסיפה הכללית, הקבוע בתקנון ההתאחדות לכדורגל.

2.דין העתירה להידחות מחמת אי מיצוי הליכים. סעיף 11 לחוק הספורט קובע כי: "הסמכות הבלעדית לדון ולהחליט בעניינים הקשורים לפעילות במסגרת התאחדות או איגוד, תהיה בידי מוסדות השיפוט הפנימיים שנקבעו בתקנון". איננו נדרשים במקרה דנא לקבוע באיזו מידה כפופים ההתאחדות לכדורגל ומוסדותיה השיפוטיים לביקורתו של בית משפט זה. ברי, כי על העותרים היה להעלות את טענותיהם בנוגע לאופן התנהלותה של ההתאחדות לכדורגל בפני מוסדות השיפוט של ההתאחדות לפני שפנו לבית משפט זה. עוד יצוין, כי העותרים אכן פנו לבית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל בד בבד עם הגשת עתירה זו והעלו בפניו טענות מטענות שונות בנוגע להתנהלות ההתאחדות לכדורגל ביחס לכדורגל הנשים, הדומות במידה רבה לטענות המועלות על ידם בעתירה הנוכחית. בית הדין החליט ביום 15.12.04 לעכב את הדיון בפניו בשל הגשתה של עתירה זו. למען הסר ספק, נדגיש כי על אף שסוגיית הפליית הנשים הינה סוגיה בעלת אופי עקרוני איננו רואים כל מניעה מפני דיון בשאלה זו במוסדות השיפוט הפנימיים של ההתאחדות לכדורגל (השוו, ע"א 463/90 איגוד הכדורסל בישראל נ' ל.כ.ן לקידום כדורסל נשים , פ"ד מד(2) 806).

3.עתירתם של העותרים מתייחסת, כאמור לעיל, אף לסעדים השונים המתבקשים משרת החינוך. מטרתה של העתירה בכל הנוגע לשרת החינוך הינה כי השרה תפעל באמצעים שונים למניעת הפליית כדורגל הנשים על ידי ההתאחדות לכדורגל. מתגובת המדינה לעתירה עולה כי שרת החינוך מודעת לחוסר השוויון בין כדורגל הנשים לכדורגל הגברים ולכך שההתאחדות לכדורגל אינה עושה די לקידום הנושא. עוד עולה מתגובת המדינה, כי שרת החינוך נקטה בצעדים שונים על מנת להתמודד עם ההפלייה הנטענת של כדורגל הנשים. אנו סבורים, כפי שכבר ציינו, כי על העותרים למצות את ההליכים בגדר מוסדות השיפוט הפנימיים של ההתאחדות לכדורגל. אומנם, מוסדות אלה אינם מוסמכים ליתן את הסעדים המבוקשים נגד שרת החינוך, אך ייתכן כי מיצוי ההליכים במסגרת הגופים של ההתאחדות לכדורגל ייתר את הצורך במתן סעדים אלה. מכל מקום, נראה שראוי תחילה לטפל בטענות המופנות נגד ההתאחדות לכדורגל. יצוין, כי לא מצאנו לנכון לאחד את הדיון בעתירה זו עם הדיון בבג"צ 8472/04, שעניינו בתקצוב קבוצות כדורגל הנשים על ידי המועצה להסדר ההימורים בספורט, שכן שתי העתירות עוסקות בנושאים שונים ומעוררות שאלות שונות.

4.לפיכך העתירה נדחית על הסף. כמובן, שעם דחייתה אין עוד מניעה לקדם את ההליך שעוכב והתלוי ועומד בפני בית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל. יובהר, כי אנו מניחים שהבחירות להנהלת ההתאחדות לכדורגל לא יוקדמו, באופן שייערכו לפני שבית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל יכריע בעתירותיהם של העותרים. בנוסף לכך אנו מניחים כי אם יוחלט להקדים את הבחירות להנהלת ההתאחדות, לא ייערכו בחירות אלה לפני חלוף 21 יום ממועד המצאתה לעותרים של הכרעת בית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל בעתירות העותרים. עוד יובהר, כי אם לאחר שימצו העותרים את ההליכים הפנימיים בהתאחדות לכדורגל לא תספק אותם התוצאה שתושג באותם הליכים, יוכלו הם לשוב ולפנות לבית משפט במידה ותימצא להם עילה מתאימה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.