פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
11154/02
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
המבקשר:
ד"ר מוריס נח'לה סרוג'י
נ ג ד
המשיבים:
1. מישיל
בשארה סרוג'י
2. סונול ישראל בע"מ
בקשת רשות ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בנצרת מיום 17.10.02
בע"א 1212/01 שניתן על-ידי כבוד הנשיא י' אברמוביץ', סגן-הנשיא מ' בן-דוד
והשופט נ' ממן
בשם המבקש: עו"ד א'
ח'ורי
בשם המשיבה: עו"ד ש'
קובטי
החלטה
המבקש, אזרח ותושב ארצות-הברית, מינה בשנת 1987, בשני יפויי-כוח כלליים את בן-אחיו, המשיב, כמיופה כוחו באשר לכל נכסיו בישראל. על-יסוד יפויי-כוח אלה, התקשר המשיב עם המשיבה 2 (להלן: סונול), בהסכם בגידרו החכיר לה 400 מ"ר מתוך המקרקעין תמורת דמי-שימוש שנתיים בסך 12,000 דולר, כן קשר עימה שני הסכמים נוספים, האחד בדבר הקמת תחנת-דלק באותו שטח והשני בדבר תפעולה.
בתובענה שהגיש המבקש לבית-משפט השלום בנצרת הוא תבע סילוק ידה של סונול ודמי-שימוש ראויים , בטענה כי המשיב חרג מהרשאתו, כי הפר את חובת הנאמנות שחב לו בכך שהשתמש ביפויי-הכוח לקידום עסקיו שלו, וכי הפרת חובת הנאמנות על-ידיו הייתה על-דעת סונול. בנוסף, טען שסונול עצמה הפרה את תנאי הסכם החכירה.
בית-משפט השלום, על-יסוד חומר הראיות שבא בפניו, לרבות הנוסח של יפויי-הכוח וכן נסיבות העניין קבע, כי המשיב פעל בגדר הרשאתו בתום-לב. משכך, לא נדרש לטענה כנגד מודעותה של סונול להפרת חובת הנאמנות, ואף קבע שסונול לא הפרה את תנאי חוזה החכירה. מנגד, נדחו טענות המשיב כי אינו חייב בתשלום כספים למבקש, והוא חוייב בתשלום דמי-השימוש שקיבל מסונול למבקש בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. ואילו תביעת המבקש לסילוק-יד, נדחתה.
על פסק-דין זה הגישו ערעור לבית-המשפט המחוזי בנצרת, שני הצדדים. המבקש טען כנגד דחיית תביעתו לסילוק-ידה של סונול ותשלום דמי-שימוש ראויים. ואילו המשיב טען כנגד חיובו בתשלום למבקש.
שני הערעורים נדחו, לאחר שבית-המשפט המחוזי מצא כי פסק-דינו של בית-משפט השלום מעוגן היטב בראיות שבאו בפניו, לרבות תנאי יפויי-הכוח, והתערב אך בהוראת ההצמדה.
המשיב קיבל עליו את הדין ואילו המבקש הגיש בקשה לרשות ערעור, בה חזר על טענותיו העובדתיות והמשפטיות.
בפתח בקשתו הציג המבקש את השאלה אם ניתן לחייב אדם שלא היה צד להסכם, על-יסוד הסכם אחר שהוא צד לו, וטענתו הייתה כי מדובר בשאלה ממשפטית בעלת חשיבות כללית. לטענה זו לא אוכל להסכים. שכן, פשוט הוא כי כוחו של השלוח לחייב את השולח כלפי צד שלישי, נובע מהרשאתו של השולח, ואילו ביחסים הפנימיים בין השולח לשלוח היקף השליחות נקבעת על-ידי הסכם ביניהם. ראו סעיפים 2 ו-3 לחוק השליחות, תשכ"ה-1965. המחלוקת בין הצדדים נגעה אך בהיקף השליחות. משכך, לא מתעוררת שאלה משפטית, ולא-כל-שכן, שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית שהיא כידוע תנאי למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. ענייננו הוא אך בטענות הנוגעות למקרה הקונקרטי, שבעיקרן הן טענות עובדתיות. כל טענותיו של המבקש נבחנו על-ידי שתי ערכאות ואין מקום להליך בגלגול שלישי.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ג באלול תשס"ג
(10.9.03).
ש
ו פ ט ת