בג"ץ 11177/08 " מטה החירום " של " הבנינים המסוכנים" מיסודה של נ. ממשלת

השופט א' רובינשטיין:

א.

תכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים קיימים בפני רעידות אדמה (תמ"א 38) קובעת הסדרים תכנוניים שונים, שמטרתם העיקרית "שיפור מבנים וחיזוקם לצורך עמידותם בפני רעידות אדמה" (סעיף 2.1 לתוכנית).

ב.

העותר, המכנה עצמו "מטה חירום" לעניין בניינים העלולים לקרוס בשל רעידות אדמה בישראל, מפנה עתירתו כנגד רכיבים שונים בתמ"א 38. בין השאר , מבוקש כי המשיבה תידרש לתת טעם מדוע לא יבוטלו מגבלות הקבועות בסעיפים 11.1 ו-11.1.2 לתוכנית, ומדוע לא יוקצו זכויות הבניה על פי התכנית "באופן שויוני וסביר". בעתירה מתוארת חשיבותה של המוכנות לרעידות אדמה בישראל, ונטען לפגמים בטיפול בנושא בתמ"א 38. בפרט נטען, כי תוספת בזכויות בניה, המוענקת לפי התכנית במקרה של חיזוק מבנה קיים, מיטיבה באופן בלתי-שויוני עם תושבי מרכז הארץ, בו גבוה יחסית ערך הקרקע; ואילו באזורי פריפריה, בהם ערך הקרקע נמוך יותר, ההסדר האמור אינו מספק כנטען תמריץ ממשי לביצוע עבודות לשיפור עמידותם של מבנים קיימים.

ג.

לאחר העיון, לא נוכל להיעתר לעתירה. בתגובת המשיבה (שהתבקשה בהחלטה מיום 1.1.09) נמסר, כי העותר לא הקדים לעתירתו כל פנייה לרשות מרשויות המדינה. כידוע, "פניה לרשות המינהלית או הציבורית הנוגעת לעניין הינה בבחינת תנאי סף על מנת שבית משפט זה ייזקק לעתירה נגדה" (בג"ץ 10312/05 כהן נ' בן שלמה (לא פורסם, 6.11.05)); הלכה זו הגיונה בצִדה, שכן פניה מוקדמת לרשות "מאפשרת לבית-משפט זה, בין היתר, להסיק, לפחות לכאורה, מה נימוקיה ושיקוליה של הרשות עליה מלינים ואם יש אכן מקום להפעלת סמכויותיו של בית-משפט זה" (בג"ץ 600/75 קורן נ' שר הבטחון , פ"ד ל(1) 514, 516). ועוד, אפשר שפניה מתאימה תביא ליישוב טרונייתו של העותר בלא התדיינות. גם אם מדובר בנושא בעל חשיבות כשלעצמו, בגדרי המשפט המינהלי עסקינן – וכדי לריב ריבן של הבריות עם הרשויות צריך שייבחן אם יש ריב כזה, ומה עמדת הרשויות הרלבנטיות.

ד.

נוכח האמור, לא נוכל להיעתר לעתירה.